Page 460 - josephus volume one
P. 460
יאני/סודרוה לש ותומו ותמיזמ
סתם (קדמ' יז ,)193אלא נמסרת לדמויות שכבר נזכרו בדרמה -הזקנים הנרדפים עצמם .המאפיינים
האחרונים הם טיפוסיים לתופעת ה'סגירּות' של סיפורי האגדה ה'מובנים בתוך עצמם' ומשתדלים
בדרך כלל לעסוק בגיבורי הסיפור שכבר נזכרו ולא להתרחב לגורמים היסטוריים שמחוצה לו.
רבים מן המאפיינים הייחודיים לאגדה העברית אינם אלא מוטיבים מקראיים .כך שבעים הזקנים
(שמות כד ;9 ,1במדבר יא ;25 ,24 ,16יחזקאל ח ,)11וכך בית האסורים ,שר בית הסוהר והסרת טבעתו
של המלך .שלושת האחרונים מזכירים במובהק את סיפור יוסף המקראי (השוו בראשית לט ;23-20
מא .)42אסוציאציה מקראית נוספת היא מגילת אסתר .גם שם נאמרַ ' :וָּי ַסר ַה ֶּמ ֶלְך ֶאת ַטַּב ְעּתֹו ֲא ֶׁשר
ֶה ֱע ִביר ֵמ ָה ָמן ַוִּי ְּת ָנּה ְל ָמ ְר ֳּד ָכי ַו ָּת ֶׂשם ֶא ְס ֵּתר ֶאת ָמ ְר ֳּד ַכי ַעל ֵּבית ָה ָמן' (אסתר ח .)2במגילת אסתר ,כמו
בסיפורנו ,הוסרה טבעתו של המת ,גזרת הרצח שלו התבטלה ,ואשת המלך הייתה מעורבת בביטולה.
מעניין כי שני סיפורי החצר המקראיים האלה ,המקיימים קשרי לשון גם ביניהם ,שימשו ,לדברי שוורץ,
את מחבר סיפור חייו של אגריפס הראשון ,שקטעים מחיבורו המשוער מובאים אצל יוספוס .מאפיין
משותף זה של האגדה בסכוליון וב'חיי אגריפס' ,כמו גם בחיבורים אחרים בני התקופה ,מחזק את
המסקנה ,שגם כאן לפנינו מסורת משלהי ימי הבית השני ,שהתקשטה במוטיבים שרווחו בעת ההיא.
שוורץ מסיק לגבי 'חיי אגריפס' ,שחיקוי זה של רומנים מקראיים מוביל 'למסקנה ,שאין לתת אמון רב
בערכו כמקור היסטורי' ,ואפשר שמסקנה זו תקפה גם כלפי סיפורנו ,שחוקרים רבים פקפקו כאמור
בנכונותו ההיסטורית ,הן בגרסת יוספוס הן בגרסת הסכוליון .היבט אחר ,המחשיד דווקא את גרסת
יוספוס ביניקה ממסורת ספרותית רווחת ולא ממציאות היסטורית ,הוא הדמיון בין סיפורנו לבין
ראו פרנקל ,דרכי האגדה ,עמ' .260 ,242-235הציטוט מעמ' .236 6 1
גן ,מגילת אסתר. 6 2
63
שוורץ ,אגריפס הראשון ,עמ' .43-41 6 4
לדוגמאות נוספות ראו שוורץ ,אגריפס הראשון ,עמ' ,43והערה .54על השפעה של מגילת אסתר על מקבים א ראו
בר־כוכבא ,מלחמות החשמונאים ,עמ' .282לסיכום הדעות לעניין היחס בין מגילת אסתר לבין מקבים ג ,ולדעתו שלו, 65
השוללת קשר ישיר בין שני החיבורים גופם ,ראו חכם ,מקבים ג ואסתר .על המשותף בין הספרים אסתר ,יהודית ושושנה, 66
על הדמיון בין דמויות אסתר ושושנה לזו של יוסף המקראי ,ועל שימוש אפשרי בחיבורים על נשים אלה לקידום מעמדה
של שלמציון המלכה ,ראו אילן ,שילובן של נשים ,עמ' .153-132דב גרא ,בעקבות וילריך ,זיהה גם בסיפור יוסף בן טוביה
והורקנוס בנו את השפעת סיפור יוסף ואחיו .ראו גרא ,לאמינות קורות בני טוביה ,בעיקר עמ' .79-78על שימושה של
אגרת אריסטיאס בסיפור יוסף ראו שם ,עמ' ,84-83והערה .74לאוסף של מסורות מימי הבית השני ומספרות חז"ל
התלויות במגילת אסתר או רומזות אליה ראו קולר ,אסתר.
שוורץ ,אגריפס הראשון ,עמ' .43-42
דפנה ברץ העירה על קשר אפשרי בין גרסת יוספוס למזימת הורדוס לבין מסורת אחרת שהוא מביא במקום אחר ,וטענה
להשפעה שלה על סיפורנו .היא הצביעה על דמיון בין המעשה במזימת הורדוס לבין סיפור צוואת ינאי בפי יוספוס עצמו.
בתיאור צוואת ינאי (קדמ' יג ,404-399וראו הערך צוואת ינאי) מייעץ ינאי לשלמציון להסתיר תחילה את דבר מותו,
ואחר־כך להעניק כוח לפרושים ולמסור להם את גופתו .במעשה זה ,אומר ינאי ,תפייסם ותמשול לבטח והוא יזכה מידם
לקבורה מפוארת .המוטיבים המשותפים לשני הסיפורים בולטים :צוואת מלך שנוא על העם נמסרת סמוך למותו לאישה
קרובה בעלת שם דומה (שלמציון [רק במקורות העבריים]-שלום); תחבולה הקשורה בהסתרת הידיעה על מות המלך,
תחבולה המכוונת כלפי הפרושים או נכבדי העם וניסיון לזכות בקבורה מפוארת .צדדי דמיון אלה מצביעים לדעתה על
מגע בין שני הסיפורים .סיפור צוואת ינאי מופיע בקדמוניות בלבד ואילו סיפור מזימת הורדוס מופיע פעמיים ,במלחמת
ובקדמוניות .בקדמוניות ,חיבורו המאוחר של יוספוס ,הדמיון בין סיפור המזימה לסיפור צוואת ינאי מובהק יותר :הורדוס
מבקש במפורש מאחותו שלום להסתיר את דבר מותו (קדמ' יז ,)178מה שלא עשה בגרסת מלחמת; הורדוס שואף לזכות
בהלוויה 'כפי שלא היתה למלכים אחרים' (קדמ' יז ;177השוו קבורת ינאי 'בפאר גדול יותר משקברו אחד מן המלכים
לפניו' ,שם יג .)406והעיקר :בעוד במלחמת קרוב יוספוס בניסוח המניע למעשה הורדוס לניסוח הבהיר של הסכוליון
449
