Page 450 - josephus volume one

‫יאני‪/‬סודרוה לש ותומו ותמיזמ‬

‫ואף על פי שהתענה יותר משיש בכח אדם לסבול‪,‬‬ ‫קדמ' יז‬ ‫בעוד הוא נאבק בייסוריו הקשים המשיך‬ ‫מלח' א‬
‫היה שרוי בתקווה לקום מחוליו ‪ ...‬ומשאפסה‬ ‫‪172–171‬‬ ‫לדבוק בחיים ‪ ...‬מכאן ואילך נואש‬ ‫‪658–657‬‬
‫ממנו כל תקווה להישאר בחיים בדרך כלשהי‬ ‫המלך מלמצוא מרפא לחוליו וציווה‬
‫ציווה לחלק לכל אחד מן החיילים חמישים‬ ‫להעניק לכל חייל חמישים דרכמות‬ ‫מלח' א‬
‫‪660–659‬‬
‫דראכמה‪ .‬הוא גם נתן הרבה להגמונים ולידידיו‪.‬‬ ‫וכספים רבים נתן למפקדים ולידידים‪.‬‬

‫וחזר ליריחו שם תקפה אותו מרה שחורה‬ ‫קדמ' יז‬ ‫הוא שב ליריחו ובהגיעו לשם שקע‬
‫שהשתוללה נגד כל הבריות עד כדי כך שכשנטה‬ ‫‪179–173‬‬ ‫במרה שחורה; כמעט ביקש לקרוא‬
‫למות המציא מעשה כזה‪ :‬בפקודתו נתכנסו מכל‬
‫העם למושבותיהם אנשים יהודים חשובים ‪ ...‬הללו‬ ‫תיגר על המוות עצמו ואף היה‬
‫בדעתו לעשות מעשה מרושע ביותר‪:‬‬
‫הסכימו (והבטיחוהו) שלא יעברו (על דבריו)‪.‬‬
‫הוא ציווה לכנס את שועי הארץ ‪...‬‬
‫אף מי שהסכים (למעשיו) הראשונים (ואמר)‬ ‫קדמ' יז‬ ‫כך יבכו אותי אם גם בעל כרחם‪,‬‬
‫שמה שעשה לקרוביו מתוך אהבת חיים עשה‪,‬‬ ‫‪181–180‬‬ ‫ארץ יהודה כולה וכל בית ובית‪.‬‬
‫עלול להבין מתוך פקודותיו האחרונות את טיב‬
‫הרוח באדם זה‪ ,‬ושלא היתה ברוח זה שום מידת־‬
‫אנוש‪ ,‬אם גם ברגע שעזב את החיים נתן דעתו‬
‫על כך לשקע את העם כולו באבלות ולשכלו‬
‫‪ ...‬בשעה שבני אדם‪ ,‬שיש בהם שאיפה למידות‬
‫טובות‪ ,‬נוהגים ברגעים כאלה להניח שנאתם (שהם‬

‫רוחשים) אף למי שהיה שנוא עליהם בדין‪.‬‬

‫קדמ' יז ‪ 182‬ובשעה שהוא גזר על קרוביו את הדברים האלה הגיעו‬ ‫מלח' א ‪ 661‬ובעוד הורדוס נותן את הוראותיו‬
‫מכתבים מהשליחים‪ ,‬שנשלחו אל קיסר רומי ‪...‬‬ ‫הגיעו אגרות משליחיו ברומא שבהן‬

‫הודיעו לו שבמצוות הקיסר ‪...‬‬

‫במלח' א ‪ 658–657‬אנו למדים שהורדוס ניסה להתרפא במרחצאות החמים בקלירוהי שבעבר הירדן‬
‫אך נכשל‪ .‬משנואש נתן הוראה לחלק כסף לחייליו ולקרוביו‪ .‬במילים דומות מספר יוספוס את אותם‬
‫הדברים בקדמ' יז ‪ .172–171‬לאחר דברים אלה הוא מספר גם במלח' א ‪ 659‬וגם בקדמ' יז ‪ 173‬שהורדוס‬
‫הגה תכנית מפלצתית‪ .‬תיאור התכנית מפורט הרבה יותר בקדמוניות ואף מסתיים בפסקה ארוכה שבה‬
‫משתלח יוספוס בהורדוס‪ ,‬כדרכו בקדמוניות‪ ,‬ודן את תכניתו ברותחין (קדמ' יז ‪ .)181–180‬ואולם מיד‬
‫לאחר סיום הדברים שב יוספוס בשני המקרים בדיוק לאותה נקודה‪ ,‬ולפיה לאחר שנתן הורדוס הנחיות‬
‫('הוראותיו'‪ ,‬מלח' א ‪' ;661‬גזר ‪ ...‬את הדברים האלה' קדמ' יז ‪ )182‬הגיע לידיו מכתב מן הקיסר‪ ,‬המתיר‬
‫לו להוציא את בנו אנטיפטרוס להורג (מלח' א ‪ ;661‬קדמ' יז ‪ .)182‬קריאה תמימה מעלה על הדעת‬
‫שההוראות הנזכרות רומזות אל פקודת ההרג של נכבדי היהודים שתוארה לפני כן‪ ,‬כלומר שמיד לאחר‬
‫שנתן פקודה לאחותו ולבעלה להרוג את נכבדי היהודים עם מותו‪ ,‬הגיע המכתב מן הקיסר‪ .‬ואולם אם‬
‫נדלג אחורה למלח' א ‪ 658‬ולקדמ' יז ‪ ,172‬לפני שיבוץ מזימתו של הורדוס‪ ,‬אנו רואים שגם שם נתן‬
‫הורדוס הוראות (לשלם לחייליו ולמקורביו)‪ ,‬ומסתבר יותר שבהוראות האלה הדברים אמורים‪ .‬משמע‪,‬‬
‫בדיווח המקורי התקיים רצף בין מצוותו של הורדוס לחלק כספים לחייליו (מלח' א ‪ ;658‬קדמ' יז ‪)172‬‬

‫‪ 1 8‬וראה על כך גם אצל סיוורס‪ ,‬הורדוס‪ ,‬יוספוס ולאקייר‪ ,‬בייחוד עמ' ‪ ,90‬הערה ‪.38‬‬

‫‪439‬‬