Page 511 - josephus volume one
P. 511
נעם ורד
נבעה ממנהג הסורים לכנות את אגריפס 'מרי' ,כלומר אדון (נגד פלאקוס .)39על אלה נוסיף אנו כאן,
כי אפשר שגם הביקורת ששרדה בספרות חז"ל על חנופה כלפי אגריפס' :משם רבי נתן אמרו :נתחייבו
ישראל כלייה שחינפו לאגריפס המלך' (תוספתא ,סוטה ז ,טז ,עמ' ' ;)196תני ר' חנינה בן גמליאל או':
הרבה חללים נפלו באותו היום שהחניפו לו' (ירושלמי ,סוטה ז ,ז [כב ע"א] ,עמ' ,)937ניזונה מאותה
מסורת יהודית מימי הבית הנשקפת מפילון ,יוספוס ומעשי השליחים ,אשר גרסה שחנופה לאגריפס גררה
פורענות לו עצמו או לאחרים .ראיה לקדמותה של השקפה זו בתוך ספרות חז"ל היא ,שאחת מגרסותיה
נמסרת מפיו של ר' חנינה בן גמליאל ,בנו של רבן גמליאל דיבנה ,שמסר גם מעשה אחר הקשור לסוף ימי
הבית .ראיה למקורה החוץ־תנאי ,מלבד ההקבלה אצל יוספוס ,פילון ומעשי השליחים ,היא חריגותה
בתוך ספרות חז"ל .זוהי המסורת השלילית היחידה על אגריפס ,בתוך אוסף ניכר של מסורות חיוביות.
אגריפס ,המכונה 'הורדוס' בברית החדשה ,מואשם בראשית אותו הפרק במעשי השליחים ברדיפת
הכנסייה הצעירה ,ברצח יעקב אחי יוחנן ובכליאת פטרוס בכוונה להמיתו ,והחוקרים נחלקו במידת
מהימנותו של התיאור .לאחר מותו של אגריפס הראשון חזרה יהודה למעמד של פרובינקיה רומית,
ומשנת 50לספירה כיהן בנו ,אגריפס השני ,כמלך של הממלכה הזעירה כלקיס בהרי הלבנון מטעם
הרומאים ובחסותם .לאחר ארבע שנים נאלץ לוותר על ממלכה זו אך קיבל במקומה את חבלי הבשן,
הטרכון ושטחים אחדים בלבנון ,ובשנת 61הוסיף לו הקיסר נרון חלק מן הגליל .בידיו של אגריפס השני
היו גם הפיקוח על בית המקדש בירושלים והזכות למנות כוהנים גדולים .
מעשה הנזירים :עדותו של יוספוס
הקטע הראשון שהובא מקדמוניות מתייחס ,לפי מיקומו ברצף קורותיו של אגריפס הראשון ,לשנת
41לספירה ,לזמן שלאחר עליית קלאודיוס לשלטון (קד' יט )247-216בעקבות רצח אחיינו הקיסר
קליגולה .בהמשך מתואר כיצד הגדיל קלאודיוס את ממלכתו של אגריפס ,ששהה באותה עת ברומא,
וכיצד כרת עמו ברית בפורום ברומא ( ,)275-274ומובאות הפקודות ששלח בעניין זכויות היהודים
( .)291-278בשלב זה מתאר הקטע הנידון כאן את שילוחו של אגריפס לארץ־ישראל 'בכבוד ובתפארת
רבה' לקבל את מלכותו ( .)292זהו הרקע להקרבת הקרבנות ולמעשי הנדבנות של אגריפס .במסגרת זו
מספר יוספוס ,שאגריפס הקריב קרבנות תודה ,תרם שרשרת זהב לבית המקדש ו'ציווה על נזירים רבים
מאוד להתגלח' ( .)294יעקב נחום אפשטיין העמיד זה כבר על כך ש'לגלח' הוא 'טרמין ...ישן נושן ...מזמן
הבית' ,ומשמעו גם במקומנו 'להביא קרבנות נזיר' בתום נזירותו ,כעולה מביטויים קרובים במקבים
א ,ממעשי השליחים ומן המשנה ('הרי עלי לגלח נזיר') .מקורו של מטבע לשון זה ,לדעת אפשטיין,
לדיון ולספרות ראו שוורץ ,אגריפס הראשון ,עמ' .163-159 1 6
ראו בערך פנחס איש חבתה. 1 7
1 8
ראו שוורץ ,אגריפס הראשון ,עמ' .223-218 1 9
ראו הערכים שחיתות הכוהנים הגדולים ,מפקד אגריפס/קסטיוס. 20
21
ראו בערך צלם בהיכל. 22
על התגלחת והקרבנות במלאת ימי נזירותו של הנזיר ראו במדבר ו .19-13
מק"א ג ;50-49מעשי השליחים כא ;24משנה ,נזיר ב ,ה-ו ועוד .ראו אפשטיין ,מחקרים ,ב ,עמ' ;53-52הנ"ל ,תנאים,
עמ' .384וכבר עמד על כך בשעתו ביכלר ,עזרת נשים ,עמ' .700
500
