Page 513 - josephus volume one
P. 513

‫נעם ורד‬

‫העוסק בחזרת אגריפס ארצה‪ ,‬מקורו בחיבור משוער זה‪ .‬עוד הציע‪ ,‬שהקטע עסק במקורו בחזרתו‬
‫של אגריפס לארץ בימי קליגולה‪ ,‬לאחר ששוחרר ממאסרו בשנת ‪ ,38‬ולא בחזרתו השנייה עם עליית‬
‫קלאודיוס בשנת ‪ ,41‬ושיער שיוספוס שיבץ את הקטע בטעות במקום לא נכון‪ .‬בין הבולטים בנימוקיו‬
‫של שוורץ לשיוכו של קטע זה לאירועים המוקדמים יותר יש להזכיר את ההקדשה של מתנת קליגולה‬
‫למקדש‪ ,‬שאינה סבירה לאחר פרשת הצלם בהיכל; וכן את הלקח המוסרי‪...' :‬שעשוי (אדם) לפעמים‬
‫לרדת פלאים ואלוהים מקים את הנופל‪ '...‬וכו'‪ ,‬ההולם יותר את יציאתו של אגריפס מהכלא‪ ,‬והדומה‬
‫מאוד ללקח המוסרי בקדמ' יח ‪ ,239‬שם מדובר בשנת ‪ .38‬הדגשים בקטע זה על נדיבותו של אגריפס ועל‬
‫תהפוכות חייו הולמים את המאפיינים של 'חיי אגריפס' כפי ששרטט אותם שוורץ‪ .‬שוורץ סבור שגם‬
‫הסעיפים ‪ ,337-328‬ובכללם הקטע השני שהובא לעיל‪ ,‬טבועים בחותמו של אותו החיבור‪ ,‬שכן הם דנים‬

                                               ‫בנדיבותו של אגריפס ובמזגו הרך ומקפידים לכנותו 'מלך'‪   .‬‬
‫עם זאת‪ ,‬יש לתהות לדעתי האם אמנם עשויים שני הקטעים הנידונים בערך זה לנבוע מחיבור שנכתב‬
‫יוונית בחוץ לארץ‪ .‬הראשון שבהם נושם את אוויר המקדש ומכיל מינוח אותנטי־הלכתי ('לגלח נזירים')‪,‬‬
‫שמקורו ביהודים ארץ־ישראלים דוברי עברית‪ .‬השני עניינו בחכם פרושי‪    ,‬בהלכות מקדש ובחששות‬
‫הלכתיים או פסוודו הלכתיים‪ .‬מעניין להיזכר שהביטוי לחסידותו של אגריפס ‪ -‬קרבן יומיומי ‪ -‬מיוחס‬
‫גם בפי חז"ל ל'חסידים'‪ ,‬ובייחוד לבבא בן בוטא‪ ,‬חכם קדום‪ ,‬אולי בן זמנו של הורדוס (משנה‪ ,‬כריתות ו‪,‬‬
‫ג)‪    .‬בין שסיפורים אלה מקבילים לאגדת ינאי של חז"ל ובין שלא‪ ,‬הם מתאפיינים במובהק בתכונותיהן‬
‫של האגדות היהודיות של זמן הבית‪ ,‬ונראה שיש ליחסן למסורת יהודית־ירושלמית או לניסוחיו של‬

                                    ‫יוספוס עצמו‪ ,‬ולא ליצירה ברוח הלניסטית שנכתבה על אדמת רומא‪.‬‬

                                                                               ‫מקורות חז"ל‬

‫זכר הקרבתו של אגריפס במקדש שוקע גם בספרות חז"ל‪ .‬הסיפור המעמת את קרבן העני עם קרבן המלך‬
‫בויקרא רבה בוחר באגריפס לייצג את העושר‪ ,‬הנדיבות והמסירות למקדש‪ ,‬אותן התכונות המיוחסות‬
‫לו בפי יוספוס‪ .‬מעניין שהמדרש מייחס לאגריפס כוונה להקריב 'אלף עולות'‪ ,‬ברמז ברור לשלמה המלך‬
‫(מלכים א ג ‪ .)4‬הסיפור מייחס לאגריפס ענווה ורגישות אנושית‪ ,‬גם זה בדומה לתיאוריו האוהדים של‬
‫יוספוס‪ .‬עם זה‪ ,‬אין לפנינו מקבילה ספרותית של ממש בין שני המקורות‪ ,‬אלא רושם כללי שנותר מן‬

                                                                                           ‫הדמות ההיסטורית‪.‬‬
‫שאלות רבות יותר מעורר הסיפור בירושלמי על מקבילותיו‪ .‬מסורת זו שייכת לאוסף האגדות‬
‫העוסקות בינאי המלך ובשמעון בן שטח‪ .‬הן מציגות את המוטיב הרווח‪ ,‬המוכר מן הפולקלור של‬
‫תרבויות שונות‪ ,‬של עימותים בין מלך לחכם‪ ,‬שבהם גובר החכם בכוח ידענותו ושנינותו על סמכותו‬
‫המאיימת של המלך‪    .‬על פי האגדה באו לארץ־ישראל שלוש מאות נזירים עניים שנזקקו לסיוע בקניית‬

                                       ‫שוורץ‪ ,‬אגריפס הראשון‪ ,‬עמ' ‪ ,46-13‬ובעיקר עמ' ‪ .25-22‬ראו גם בערך צלם בהיכל‪.‬‬               ‫‪3	 0‬‬
                                                                                                                               ‫‪	31‬‬
‫כך העיר בצדק גודבלט‪ ,‬אגריפס‪ ,‬עמ' ‪ ,21‬לאור תיאורו של שמעון אצל יוספוס‪ ,‬הדומה לתיאוריהם של חכמים פרושים‬
                                                                                                                               ‫‪3	 2‬‬
                                                                                                               ‫במקומות אחרים‪.‬‬  ‫‪	33‬‬

                                       ‫בכתב יד קאופמן‪ :‬אשם חסידין; בבא בן בטא‪ .‬ראו עליו עוד בערך תולדות הורדוס‪.‬‬

‫מפי פרופ' עלי יסיף למדתי שסיפורים מסוג זה עשויים להשתייך לשני טיפוסים המסומנים‪ ,‬על פי המפתוח הבינלאומי‬
‫של חקר הפולקלור (הקטלוג הבינלאומי של טיפוסי הסיפורים‪ ,ATU ,‬וראו אוטר‪ ,‬סיפורי עם‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ ;552‬ב‪ ,‬עמ' ‪)468‬‬

                                                                                                                                     ‫‪502‬‬
   508   509   510   511   512   513   514   515   516   517   518