Page 513 - josephus volume one
P. 513
נעם ורד
העוסק בחזרת אגריפס ארצה ,מקורו בחיבור משוער זה .עוד הציע ,שהקטע עסק במקורו בחזרתו
של אגריפס לארץ בימי קליגולה ,לאחר ששוחרר ממאסרו בשנת ,38ולא בחזרתו השנייה עם עליית
קלאודיוס בשנת ,41ושיער שיוספוס שיבץ את הקטע בטעות במקום לא נכון .בין הבולטים בנימוקיו
של שוורץ לשיוכו של קטע זה לאירועים המוקדמים יותר יש להזכיר את ההקדשה של מתנת קליגולה
למקדש ,שאינה סבירה לאחר פרשת הצלם בהיכל; וכן את הלקח המוסרי...' :שעשוי (אדם) לפעמים
לרדת פלאים ואלוהים מקים את הנופל '...וכו' ,ההולם יותר את יציאתו של אגריפס מהכלא ,והדומה
מאוד ללקח המוסרי בקדמ' יח ,239שם מדובר בשנת .38הדגשים בקטע זה על נדיבותו של אגריפס ועל
תהפוכות חייו הולמים את המאפיינים של 'חיי אגריפס' כפי ששרטט אותם שוורץ .שוורץ סבור שגם
הסעיפים ,337-328ובכללם הקטע השני שהובא לעיל ,טבועים בחותמו של אותו החיבור ,שכן הם דנים
בנדיבותו של אגריפס ובמזגו הרך ומקפידים לכנותו 'מלך' .
עם זאת ,יש לתהות לדעתי האם אמנם עשויים שני הקטעים הנידונים בערך זה לנבוע מחיבור שנכתב
יוונית בחוץ לארץ .הראשון שבהם נושם את אוויר המקדש ומכיל מינוח אותנטי־הלכתי ('לגלח נזירים'),
שמקורו ביהודים ארץ־ישראלים דוברי עברית .השני עניינו בחכם פרושי ,בהלכות מקדש ובחששות
הלכתיים או פסוודו הלכתיים .מעניין להיזכר שהביטוי לחסידותו של אגריפס -קרבן יומיומי -מיוחס
גם בפי חז"ל ל'חסידים' ,ובייחוד לבבא בן בוטא ,חכם קדום ,אולי בן זמנו של הורדוס (משנה ,כריתות ו,
ג) .בין שסיפורים אלה מקבילים לאגדת ינאי של חז"ל ובין שלא ,הם מתאפיינים במובהק בתכונותיהן
של האגדות היהודיות של זמן הבית ,ונראה שיש ליחסן למסורת יהודית־ירושלמית או לניסוחיו של
יוספוס עצמו ,ולא ליצירה ברוח הלניסטית שנכתבה על אדמת רומא.
מקורות חז"ל
זכר הקרבתו של אגריפס במקדש שוקע גם בספרות חז"ל .הסיפור המעמת את קרבן העני עם קרבן המלך
בויקרא רבה בוחר באגריפס לייצג את העושר ,הנדיבות והמסירות למקדש ,אותן התכונות המיוחסות
לו בפי יוספוס .מעניין שהמדרש מייחס לאגריפס כוונה להקריב 'אלף עולות' ,ברמז ברור לשלמה המלך
(מלכים א ג .)4הסיפור מייחס לאגריפס ענווה ורגישות אנושית ,גם זה בדומה לתיאוריו האוהדים של
יוספוס .עם זה ,אין לפנינו מקבילה ספרותית של ממש בין שני המקורות ,אלא רושם כללי שנותר מן
הדמות ההיסטורית.
שאלות רבות יותר מעורר הסיפור בירושלמי על מקבילותיו .מסורת זו שייכת לאוסף האגדות
העוסקות בינאי המלך ובשמעון בן שטח .הן מציגות את המוטיב הרווח ,המוכר מן הפולקלור של
תרבויות שונות ,של עימותים בין מלך לחכם ,שבהם גובר החכם בכוח ידענותו ושנינותו על סמכותו
המאיימת של המלך .על פי האגדה באו לארץ־ישראל שלוש מאות נזירים עניים שנזקקו לסיוע בקניית
שוורץ ,אגריפס הראשון ,עמ' ,46-13ובעיקר עמ' .25-22ראו גם בערך צלם בהיכל. 3 0
31
כך העיר בצדק גודבלט ,אגריפס ,עמ' ,21לאור תיאורו של שמעון אצל יוספוס ,הדומה לתיאוריהם של חכמים פרושים
3 2
במקומות אחרים. 33
בכתב יד קאופמן :אשם חסידין; בבא בן בטא .ראו עליו עוד בערך תולדות הורדוס.
מפי פרופ' עלי יסיף למדתי שסיפורים מסוג זה עשויים להשתייך לשני טיפוסים המסומנים ,על פי המפתוח הבינלאומי
של חקר הפולקלור (הקטלוג הבינלאומי של טיפוסי הסיפורים ,ATU ,וראו אוטר ,סיפורי עם ,א ,עמ' ;552ב ,עמ' )468
502
