Page 517 - josephus volume one
P. 517
נעם ורד
מבחינה היסטורית ,טען אפרון ,הרי רקעו משמר 'רסיסי זיכרונות' ,ובהם קיומן של 'להקות נזירים עניים',
תופעה נפוצה מאז ימי המקבים (מק"א ג )49ועד סוף ימי הבית ,והקשר בין שמעון בן שטח לבין ינאי,
המוכר ממסורות נוספות .אפרון העיר ,שהמעשה מובא בלשון הצעה של ברייתא ,וכולו כבר עמד לפני
ר' יוחנן בן המאה הג' ,המגיב עליו בירושלמי בהקשרן של הלכות זימון .עוד הצביע על ההבדל בין הגינוי
הקיצוני של ינאי באגדות הבבלי ,שלדידו אינן אלא 'צרור שבשתות' בדוי מן הלב או מעובד באופן קיצוני,
לבין תיאורו המתון של המלך החשמונאי באגדת הירושלמי האותנטית שלפנינו .כאן מדובר ב'התנגשות
עראית וחולפת' ה'מסתיימת בהתפייסות הדדית' .אפרון מצא מהימנות גם בגרסת בראשית רבה ,
הקושרת את המלכה אשת ינאי למעשה ,שכן קרבתה של זו לשמעון בן שטח מתוארת במקורות חז"ל
נוספים ,ונאמנותה לחוגי הפרושים מודגשת גם בפי יוספוס.
כנגד מהימנותה של הגרסה הארץ־ישראלית הצביע אפרון ,כדרכו ,על העיבודים והשיבושים
במקבילתה הבבלית (ברכות מח ע"א) .בגרסה זו מובאת רק סצנת הסעודה והזימון ,וחסר המעשה
בקרבנות הנזירים .גם המשלחת הפרסית והאזכור המפורש של ספר בן סירא נעדרים ,ובאגדה הבבלית
נוספה הידיעה שינאי 'קטל להו לרבנן' לפני שהתרחש המעשה ,ולפיכך לא היה במחיצתו מי שיברך
ברכת המזון .אפרון מצא כאן את נטייתו המושרשת של הבבלי להציג את ינאי כעריץ ורוצח ,והסיק
שהמערכה בעניין הנזירים נמחקה במכוון מהאגדה כדי להסיר ממנה את הצידוק לכעסו החולף של ינאי
ולהציג כעס זה כמשטמה עקרונית כלפי הפרושים .דניאל שוורץ קיבל את טענת אפרון שאין לזהות
את אגדת ינאי שבפי חז"ל עם מעשה אגריפס שאצל יוספוס .
תנועת המטוטלת המאפיינת לפעמים את המחקר השיבה את דיויד גודבלט אל ההצעה הוותיקה של
ביכלר וקלוזנר ,וגודבלט הציע לה חיזוקים חדשים .מלבד הדמיון במוטיב העיקרי בין שני הסיפורים -
מימון קרבנות נזירים על ידי המלך -העיר גודבלט על שתי נקודות דמיון נוספות .ראשית ,בשני
הסיפורים מתואר עימות המסתיים בלא פגע בין המלך לבין חכם -ככל הנראה פרושי -בשם שמעון.
שנית ,גודבלט מצביע על הוועידה שאירח אגריפס הראשון בטבריה ,שהגיעו אליה כמה מלכים־בחסד־
רומא ,בהם אנטיוכוס מלך קומאגיני והאחים קוטיס מלך ארמניה הקטנה ופולמון מפונטוס (קדמ' יט
.)342-338הוא מעיר כי קומאגיני ,פונטוס וארמניה הקטנה גובלות בפרתיה ,וכי השושלת של מלכי
קומאגיני טענה לייחוס פרתי .לאור זאת ,סביר בעיניו שהללו ייזכרו בדמיון העממי כ'בני נש רברבין מן
מלכותא דפרס (בני אדם חשובים ממלכות פרס)' ,כלשון הירושלמי .
לי נראה שיש לחלק את האגדה בין המסורת העברית בשורותיה הראשונות ,שבזכותן כנראה היא
נמסרת בלשון הצעה של ברייתא ('תני')' :תני ,שלש מאות נזירין עלו בימי שמעון בן שטח .מאה וחמשים
מצא להן פתח ומאה וחמשים לא מצא להן פתח' ,לבין ההמשך הארמי .החלק העברי נראה כמסורת
קדומה .ברקעו עומדת התופעה האופיינית לימי הבית של עליית נזירים לארץ ישראל ,המוכרת מספרות
ראו אפרון ,חקרי התקופה החשמונאית ,עמ' ,175הערה ,27עמ' ,176הערה .29 51
שם ,עמ' .136 5 2
5 3
אולם בקה"ר ראה אפרון ,בצדק ,גרסה מעובדת של המקורות המוקדמים יותר (שם ,עמ' ,137ועמ' ,177הערה .)56 54
ככל הנראה בעקבות המעשה בקרע עם הפרושים ,ראו בערכו ובנספח ,שם ,על דמותו של ינאי בבבלי. 5 5
אפרון ,שם ,עמ' .138-133 56
שוורץ ,אגריפס הראשון ,עמ' ,79והערה .5 57
גודבלט ,אגריפס הראשון ,עמ' .23-16
506
