Page 518 - josephus volume one
P. 518
יםריזנה תונברקו יאני/ספיראג
הבית השני ומן המשנה כאחד .כפי שהצעתי לעיל ,דומה שיש כאן ניסיון לייחס לחכם הקדמון שמעון
בן שטח את ייסודה של התקנה ההלכתית החשובה של התרת נדרים ,כשם שמסורת אחרת מייחסת לו
את תקנת הכתובה (תוספתא ,כתובות יב ,א ועוד) .התיאור המספרי של 'שלש מאות נזירים' מזכיר אף
הוא את המסורת על שמונים המכשפות (משנה ,סנהדרין ו ,ד ועוד) שתלה שמעון בן שטח .במסורת
שלנו ,שאינה אלא מעין סיפור ייסוד (של תקנה דתית־חברתית :היתר נדרים) ו'עדות' על תקדים הלכתי
(המעשה בנזירים) ,אין זכר לדמותו של ינאי או לדרמה ספרותית .מסתבר שאגדת ינאי נספחה מאוחר
יותר אל הגרעין הזה ,במתכונתן של אגדות אחרות על המלך והחכם הללו ,ונדבכים אחדים ניתוספו לה
במשך הדורות.
לא מן הנמנע שמוטיב התרומה של ינאי למימון הקרבנות ,והעימות שיוחס לו עם שמעון בן שטח
בהקשר זה ,אכן נסמכו על זכרם העמום של מעשי אגריפס .כשם שמצינו שדמותו של סמיאס במשפט
הורדוס נתגלגלה בדמותו של שמעון בן שטח באגדת חז"ל על משפט ינאי ,כך אפשר ששמעון ,החכם
שביקר את אגריפס ,נתחלף להם בשמעון בן שטח ,ומימון הנזירים בידי אגריפס נעתק אל ימיו של
ינאי ,ושניהם יחד יצרו את הנדבך האגדי על גבי המסורת ההלכתית של שמעון בן שטח והיתר נדרם
של הנזירים .אם אמנם זהו מקור הסיפור ,לא נותר לנו אלא להתפעל מן הפיתוח רב ההשראה ,שעימת
בין סגולותיהם של החכם והמלך -החכמה והכסף (ראו השימוש הקולע בקהלת ז - )12באמצעות
פתרונותיהם הנבדלים למצוקה חברתית' :את מממונך ואנא מן אורייתי'.
5 8ראו בערך משפט הורדוס/ינאי.
507
