Page 516 - josephus volume one
P. 516

‫יםריזנה תונברקו יאני‪/‬ספיראג‬

                                                                                 ‫בין יוספוס לחז"ל‬

         ‫בסוף המאה הי"ט העלה ביכלר לראשונה את הסברה שהאגדה על ינאי ושמעון בן שטח מושתתת על‬
         ‫המעשה באגריפס הראשון‪ .‬הוא נימק זיהוי זה בשלושה‪ :‬המוטיב המשותף של מלך המממן קרבנות‬
         ‫נזירים; מספרם הגדול של הנזירים המשותף לשתי המסורות; והעובדה שמקרי נזירות אינם מתוארים‬
         ‫במקורותינו בין ימיו של ספר מקבים א (ד ‪ )49‬לבין אמצע המאה הא' לספירה‪    .‬ביכלר הציע לזהות את‬
         ‫דמות החכם המכונה 'שמעון בן שטח' באגדה עם חכמים העשויים להתאים לזמנו של גיבורה המקורי‪,‬‬
         ‫אגריפס‪ ,‬ובהם רבן גמליאל הזקן‪ ,‬בן זמנו‪    ,‬וישמעאל בן פיאבי‪ ,‬בן זמנו של אגריפס השני‪    .‬גם יוסף‬
         ‫קלוזנר הציע ש'עובדה זו (של אגריפס) היא היא יסודה של האגדה התלמודית בדבר ‪ 300‬הנזירים‪ ...‬בימי‬

                                                                                                           ‫ינאי המלך'‪   .‬‬
         ‫כנגד תפיסה זו היו חוקרים שראו במעשה ינאי והנזירים בדיה חסרת בסיס עובדתי‪    ,‬ואחרים סברו‬
         ‫שהוא משקף מקרה שאכן התרחש בימי ינאי‪    .‬בין האחרונים היו מי שזיהו בו מציאות פוליטית‪    ,‬והיו‬
         ‫מי שמצאו בו הדים למחלוקות הלכתיות קדומות‪ .‬לפי השערה אחת יש כאן הד למחלוקת בין פרושים‬
         ‫וצדוקים על עצם האפשרות להתיר נדרים‪ ,‬ולפי השערה אחרת התרת נדרים הייתה בסמכותו של הכוהן‬

            ‫הגדול (ינאי)‪ ,‬ואילו שמעון בן שטח‪ ,‬נציג הפרושים‪ ,‬ביקש להפקיעה ממנו ולהפקידה ביד החכמים‪   .‬‬
         ‫יהושע אפרון טען‪ ,‬שאגדת ינאי אמנם כרוכה במעטפת אמנותית בדיונית‪ ,‬אבל עם זאת היא משמרת‬
         ‫גרעין היסטורי של ממש ואינה צל קלוש של אירוע אחר‪ ,‬ולפיכך כפר בקשר שהוצע בינה לבין מעשה‬
         ‫אגריפס‪ ,‬החסר את יסודותיה וקוויה העיקריים‪ .‬אפרון מצא סבירות בתיאור ביקורה של משלחת פרסית‬
         ‫אצל ינאי‪ .‬לטענתו‪ ,‬מאחר שהאינטרסים של הממלכה הפרתית חפפו את אלה של המדינה החשמונאית‪,‬‬
         ‫וניצחונות הפרתים על הממלכה הסלווקית היו גורם רב משקל בהתעצמותם של החשמונאים בימי יוחנן‬
         ‫הורקנוס ובנו ינאי‪ ,‬מותר להניח שהחשמונאים קשרו קשרים עם הפרתים‪ ,‬כשם שעשה אנטיגונוס‪ ,‬נכדו‬
         ‫של ינאי‪ ,‬שלושה דורות אחר־כך (ראו מלח' א ‪ 248‬ואילך [‪ ;]273‬קדמ' יד ‪ 330‬ואילך)‪    .‬הציטוט המקוטע‬
         ‫מבן סירא אף הוא‪ ,‬לשיטתו‪ ,‬סימן לקדמות ולאותנטיות של האגדה‪ .‬אף אם המעשה עצמו אינו אמין‬

     ‫אף שהוא מסייג הנחה זו במשהו באמרו שהרדיפות בימי ינאי היו עשויות להוליד תופעה של נזירות המונית‪ ,‬בדומה‬                            ‫‪	42‬‬
                                                                                               ‫לגזרות אנטיוכוס כמה דורות לפניהן‪.‬‬
                                                                                                        ‫ראו בערך שמעון בן גמליאל‪.‬‬    ‫‪4	 3‬‬
                                                                                                                                     ‫‪4	 4‬‬
     ‫ראו בערך שחיתות הכוהנים הגדולים‪ ,‬וכן ביכלר‪ ,‬עזרת נשים‪ ,‬עמ' ‪ ,701-700‬הערה ‪ .2‬ביכלר סבר שהסיפור בפסחים פח‬
     ‫ע"א על המלך והמלכה סופר במקורו על אגריפס הראשון ועל רבן גמליאל הזקן (ראו בערך שחיתות הכוהנים הגדולים)‪,‬‬                          ‫‪	45‬‬
     ‫אבל עיינו בערך שמעון בן גמליאל ובנספח לערך הקרע עם הפרושים‪ .‬ועוד הניח ביכלר‪ ,‬שכמה מהמקורות בספרות חז"ל‬                          ‫‪	46‬‬
     ‫העוסקים ב'שמעון הצדיק' מוסבים על ישמעאל בן פיאבי‪ ,‬ובהם המעשה בשמעון הצדיק ובנזיר מן הדרום (תוספתא‪,‬‬                              ‫‪	47‬‬
                                                                                                                                     ‫‪	48‬‬
                                  ‫נזיר ד‪ ,‬ז; ספרי במדבר כב ומקבילות‪ ,‬וראו טרופר‪ ,‬שמעון הצדיק‪ ,‬עמ' ‪ ,111-81‬ושם ספרות)‪.‬‬
                                                                                                      ‫קלוזנר‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬ד‪ ,‬עמ' ‪.291‬‬  ‫‪	49‬‬
                                                                                                                                     ‫‪5	 0‬‬
                                                                             ‫ראו שירר (ורמש‪-‬מילר)‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪.222-221‬‬
                                                                               ‫ראו למשל דרנבורג‪ ,‬משא ארץ־ישראל‪ ,‬עמ' ‪.48-47‬‬

     ‫ראו למשל קרויס‪ ,‬פרס ורומי‪ ,‬עמ' ‪ ,145‬שניסה לזהות את המעמד החברתי הפרסי שנרמז בתיאורים של האורחים רמי‬
                                                                                                                        ‫המעלה מפרס‪.‬‬

                                                                                       ‫בלקין‪ ,‬פילון‪ ,‬עמ' ‪ ,167‬והספרות שהביא שם‪.‬‬
     ‫ראו גם גפני‪ ,‬יהודי בבל‪ ,‬עמ' ‪ ,27‬והספרות בהערה ‪ ;41‬רפפורט‪ ,‬בית חשמונאי‪ ,‬עמ' ‪ ,323-322‬ראה בתיאורה של המשלחת‬

                ‫הפרסית גרעין היסטורי אמין‪ ,‬ובהופעתו של שמעון בן שטח בסיפור מוטיב פולקלוריסטי חסר ערך היסטורי‪.‬‬

‫‪505‬‬
   511   512   513   514   515   516   517   518   519   520   521