Page 512 - josephus volume one

‫יםריזנה תונברקו יאני‪/‬ספיראג‬

‫במדרש עתיק שגלגול מאוחר שלו שרד במדרש ההלכה (ספרי במדבר לה‪ ,‬עמ' ‪ ,)97‬שדרש את המילים‬
‫'וגלח הנזיר' על הבאת הקרבנות ולא על התגלחת עצמה‪ .‬על כן מסתבר שיוספוס השתמש במטבע‬
‫לשון יהודי זה‪ ,‬ואת המשפט ‪ διὸ καὶ ναζιραίων ξυρᾶσθαι διέταξε μάλα συχνούς‬יש לתרגם‪' :‬לפיכך‬
‫הוא ארגן גם שרבים מאוד מבין הנזירים יתגלחו'‪ ,‬כשהפועל ‪ διέταξε‬משמש כאן במשמעות ‘ארגן' ולא‬
‫‘ציווה'‪ ,‬כלומר הוא אפשר את גילוחם ‪ -‬סיום נזירותם ‪ -‬של נזירים רבים באמצעות מימון קרבנותיהם‪.‬‬
‫הקטע השני מספר בשבח מתינותו של אגריפס‪ ,‬שנמנע מלהעניש חכם ושמו שמעון שהוציא‬
‫עליו לעז וביקש למנוע את כניסתו למקדש‪ .‬טיבה של ההאשמה אינו ברור‪ ,‬והוא תלוי בחילוקי נוסח‬
‫ופרשנות‪ .‬הגינוי ‪ ,οὐχ ὅσιος εἴη‬שבגינו סבר שמעון שיש לאסור על אגריפס את הכניסה למקדש‪ ,‬עשוי‬
‫להתפרש 'אינו חסיד'‪ ,‬בדומה לתרגום שליט‪ ,‬וגם 'אינו טהור' כפי שתרגם פלדמן‪ .‬ואולם הפירוש‬
‫הראשון אינו נראה‪ ,‬שהרי מה לתכונות אישיותו של המלך ולאיסור הלכתי (הרי שמעון היה ‘מוחזק בקי‬
‫בחוקים'‪ )332 ,‬על כניסה למקדש? בהמשך המשפט מופיע ניגודו של תיוג זה‪ .‬הכניסה למקדש מותרת‬
‫רק ל־‪ - ἐγγενέσιν‬בני העם‪ ,‬או לפי נוסח אחר‪ - εὐγενέσι/-σιν :‬לבעלי ייחוס‪ .‬ניזה הציע את התיקון‬
‫‪ - εὐαγέσι‬לטהורים‪ .‬אבל נראה שאין צורך בתיקון הנוסח‪ ,‬שכן אין המדובר בטומאה ריטואלית זמנית‬
‫כפי שתרגם פלדמן (‪ ,)unclean, ritually clean‬כי אם בפגם ייחוס הכרוך בטומאה אינהרנטית של נכרים‪.‬‬
‫וכך יש לתרגם‪‘ :‬להטיח כלפיו שאין הוא טהור [מפני שהוא טמא בטומאת נכרים בשל מוצאו האדומי]‪...‬‬
‫למנוע אותו מלהיכנס לבית המקדש‪ ,‬דבר המגיע רק לבני העם [כלומר למי שמוצאו מישראל]'‪ .‬האשמה‬
‫זו מתיישבת היטב עם חששותיו של אגריפס עצמו בנוגע לייחוסו‪ ,‬ועם דברי ההרגעה של החכמים‪ ,‬שהם‬

‫ניגודה המדויק‪:‬‬

‫אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עמד‪ .‬ושיבחוהו חכמין‪ .‬וכשהגיע ‘לא תוכל לתת עליך איש‬
‫נכרי אשר לא אחיך הוא' זלגו דמעיו‪ .‬אמרו לו‪ .‬אל (תי)‌תירא אגריפס‪ .‬אחינו אתה‪ .‬אחינו אתה‬

‫(משנה‪ ,‬סוטה ז‪ ,‬ח ומקבילות)‪ .‬‬

‫פרשנות זו בדברי יוספוס הולמת גם את הנטייה הכללית של מתנגדים פוליטיים בעת ההיא להטיל דופי‬
‫בייחוסם של שליטים‪ .‬‬

‫כפי שהזכרנו בערך הקודם‪ ,‬שוורץ זיהה בתוך הרצף של יוספוס על אגריפס הראשון בקדמוניות‬
‫שימוש במקור שאותו כינה ‘חיי אגריפס'‪ .‬המדובר‪ ,‬כאמור‪ ,‬בחיבור יהודי שנכתב ברומא ביוונית בתבניתם‬
‫של שני סיפורים מקראיים‪ :‬סיפור יוסף וסיפור אסתר‪ .‬המוטיב העיקרי במקור זה היה תהפוכות גורלם‬
‫של בני האדם ואהדה רבה לגיבורו‪ ,‬אגריפס‪ ,‬תוך הדגשת נדיבותו‪ .‬שוורץ הציע שגם קדמ' יט ‪,299-292‬‬

‫ראו גם ספרי במדבר לח‪ ,‬עמ' ‪ ;101‬וראו כהנא‪ ,‬ספרי‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪.294-293 ,284-282‬‬ ‫‪2 3‬‬
‫ראו גם פלדמן‪ ,‬קדמוניות היהודים‪ ,‬מהדורת לוב‪ ,‬כרך ‪ ,9‬עמ' ‪ ,353-352‬הערה ‪.c‬‬ ‫‪ 24‬‬
‫לעיל‪ ,‬הערה ‪.2‬‬ ‫‪ 25‬‬
‫‪2 6‬‬
‫ראו שוורץ‪ ,‬המאה הראשונה‪ ,‬עמ' ‪ ,57-50‬שהאריך להראות כיצד גילויה של הלכה מחמירה מימי הבית לימד שתיקון‬
‫הנוסח כאן‪ ,‬שהתבסס על ההלכה התנאית‪ ,‬היה מוטעה ומיותר‪.‬‬ ‫‪ 27‬‬
‫במעמד 'הקהל'‪.‬‬ ‫‪2 8‬‬

‫לדיון ולספרות בנוגע לחשש זה ראו שוורץ‪ ,‬אגריפס הראשון‪ ,‬עמ' ‪ .231-228 ,176-173‬ראו גם בערך תולדות הורדוס‪,‬‬ ‫‪ 29‬‬
‫וראו עוד להלן‪.‬‬

‫ראו בערכים הקרע עם הפרושים; ינאי‪/‬הכוהן שנרגם באתרוגים; תולדות הורדוס‪.‬‬

‫‪501‬‬