Page 522 - josephus volume one
P. 522

‫ביידח תיב רויג‬

         ‫שביהדות‪ ,‬התגייר אף הוא (‪ ,)75‬וירש את המלוכה לאחר מות אחיו הצעיר (‪ .)94–92‬שניהם‪ ,‬הלני ומונובז‪,‬‬
         ‫מוכרים גם מן הספרות התנאית‪ .‬הלני המלכה נדרה נדר נזירות (משנה‪ ,‬נזיר ג‪ ,‬ו)‪ .‬היא בנתה סוכה‬
         ‫בירושלים (תוספתא‪ ,‬סוכה א‪ ,‬א)‪ .‬היא ובנה מונובז תרמו למקדש (משנה‪ ,‬יומא ג‪ ,‬י; תוספתא‪ ,‬כיפורים‬
         ‫ב‪ ,‬ג)‪ ,‬ומונובז אף תרם לאוכלוסייה הענייה של ארץ־ישראל בשנות בצורת (תוספתא‪ ,‬פאה ד‪ ,‬יח) ובני‬
         ‫ביתו דקדקו במצוות מזוזה (תוספתא‪ ,‬מגילה ג‪ ,‬ל)‪ .‬עם זאת אין ספרות זו מכירה את איזטס כלל ואף‬
         ‫אין היא מראה כל סימן שהיא מודעת לכך שמלכים אלה (הלני ומונובז) היו גרים‪    .‬לולא נאמר שהלני‬

             ‫עלתה ארצה (משנה‪ ,‬נזיר ג‪ ,‬ו)‪ ,‬אף לא היה עולה על דעתנו שלא מלכו מלכתחילה בארץ־ישראל‪   .‬‬
         ‫במקור אחר ‪ -‬המדרש האמוראי הארץ־ישראלי בראשית רבה ‪ -‬מתוארת התגיירותם בעת ובעונה‬
         ‫אחת של שני בני המלך תלמי ‪ -‬מונובז וזויטוס‪ .‬המקור מזכיר את אם המתגיירים‪ ,‬אך לא בשמה‪,‬‬
         ‫ואינו מראה כל סימן שהוא מזהה אותה עם המלכה הלני המוכרת מהספרות התנאית‪ .‬נהפוך הוא‪,‬‬
         ‫שם האב בסיפור זה‪ ,‬תלמי‪ ,‬מצביע על קשירת האירועים המתוארים‪ ,‬בעיני מחבר המדרש‪ ,‬עם תרגום‬
         ‫התורה ליוונית‪ ,‬שנעשתה לדעת חז"ל בעבור תלמי המלך‪    .‬אף על פי כן ברור למי שמכיר את דברי‬
         ‫יוספוס בנידון‪ ,‬ששני האחים בני המלך המתגיירים בבראשית רבה הם איזטס ומונובז מחדייב‪ ,‬ושסיפור‬
         ‫התגיירותם מצביע על קשרים כה רבים לסיפור התגיירותו של איזטס אצל יוספוס‪ ,‬שאין ספק שלפנינו‬
         ‫במקבילה ספרותית‪ .‬מסיבה זו הובא למעלה רק חלק זה מתוך עלילות איזטס של יוספוס‪ ,‬ורק מקור זה‬

                                                                                ‫מבראשית רבה כמקבילות ספרותיות‪.‬‬
         ‫בני משפחת איזטס (או שמא מוטב לומר מונובז) נזכרים אצל יוספוס במקומות אחרים‪ ,‬והם ידועים‬
         ‫אף ממקורות נוספים‪ .‬במלחמת היהודים מזכיר יוספוס את בני המשפחה כבדרך אגב תשע פעמים‪:‬‬
         ‫כבעלי ברית אפשריים של היהודים במלחמה עם רומא (מלח' ב ‪ ,)388‬כמי שנמצאים בירושלים בעת‬
         ‫המלחמה‪ ,‬נלחמים ברומאים ולבסוף מוסרים את עצמם בידיהם כבני ערובה (מלח' ב ‪ ;520‬ו ‪,)357–356‬‬
         ‫וכמי שבנו ארמונות (מלח' ד ‪ ;567‬ה ‪ ;253‬ו ‪ )355‬ואחוזת קבר בירושלים (מלח' ה ‪ ,147 ,119 ,55‬וכן‬

                                                                                                             ‫קדמ' כ ‪.)95‬‬
         ‫ההיסטוריון הרומי טקיטוס מתאר את מעלליו של איזטס בשנת ‪ 49‬לספירה‪ ,‬כאשר ביקשו הפרתים‬
         ‫את התערבות רומא בהמלכת יורש העצר הפרתי‪ .‬טקיטוס מזכיר את איזטס כפעיל במהלכים הללו‪ ,‬אך‬
         ‫לא מציין קשר כלשהו בינו לבין היהדות או ארץ־ישראל‪    .‬בשונה ממנו‪ ,‬הדעה שהלני אמו הייתה יהודייה‬
         ‫בת ארץ־ישראל מובעת ב'תיאור יוון' של הגאוגרף היווני פאוסניאס‪ ,‬בן המאה הב'‪ .‬הלה בחר לתאר את‬
         ‫קברה של הלני המלכה בירושלים במילים‪Ἑβραίοις δὲ Ἑλένης γυναικὸς ἐπιχωρίας τάφος ἐστὶν ἐν :‬‬

                                  ‫‪( πόλει Σολύμοις‬לעברים יש קבר של הלני‪ ,‬אישה מקומית‪ ,‬בעיר [ירושלים])‪   .‬‬
         ‫קבר זה‪ ,‬שגם יוספוס תיאר אותו‪ ,‬נחשף בחפירות ארכאולוגיות בצפון ירושלים ונמצא בו ארון קבורה‬
         ‫מפואר (סרקופג) ועליו כתובת ארמית מעוררת תהיות‪ :‬השם הנזכר עליו (צדן‪ ,‬או צדה) אינו מן השמות‬

                                                                                            ‫כפי שהראה שיפמן‪ ,‬גיור‪ ,‬עמ' ‪.256–255‬‬        ‫‪1	 3‬‬
     ‫ההנחה שהמלכה הלני מלכה על היהודים בארץ־ישראל באמצע המאה הא' לספירה עולה מתוך החיבור האגדי־הדמיוני‪,‬‬                                ‫‪1	 4‬‬
     ‫'חיי ישו'‪ ,‬שחובר כיצירה פולמוסית אנטי־נוצרית בשלהי העת העתיקה‪ .‬על הלני בחיבור זה ראו חזן־רוקם‪ ,‬הלני‬
                                                                                                                                       ‫‪	15‬‬
                                                                                                                         ‫הפולימורפית‪.‬‬  ‫‪	16‬‬
                                                                                       ‫וראו על כך בערך תרגום השבעים‪ ,‬וכן להלן‪.‬‬         ‫‪	17‬‬
                                                                        ‫ראו שטרן‪ ,‬סופרים יוונים ורומים‪ ,‬ב‪ ,‬מס' ‪ ,286‬עמ' ‪.74–73‬‬

                                                                                                              ‫שם‪ ,‬מס' ‪ ,358‬עמ' ‪.196‬‬

‫‪511‬‬
   517   518   519   520   521   522   523   524   525   526   527