Page 554 - josephus volume one
P. 554
םילודגה םינהוכה תותיחש
דברי עמית ,שלמעשה על יששכר איש כפר ברקאי יש מקבילה מבנית בהמשך מסכת פסחים (בבלי,
פסחים פח ע"ב) ,המובאת כברייתא ועוסקת ברבן שמעון בן גמליאל:
והתניא :אין נמנין על שני פסחים כאחד .ומעשה במלך ומלכה שאמרו לעבדיהן :צאו שחטו עלינו
את הפסח .יצאו ושחטו עליהם שני פסחים .באו ושאלו את המלך .אמר להן :צאו ושאלו את
המלכה .באו ושאלו את המלכה .אמרה להן :צאו ושאלו את רבן שמעון בן גמליאל .אמר להן:
מלך ומלכה שדעתן קלה אוכלין מן הראשון .אנו לא נאכל לא מן הראשון ולא מן השני .שוב פעם
אחת נמצאת הלטאה בביתה מטבחים ובקשו לטמא את כל הסעודה כולה :באו שאלו את המלך.
אמר להן .צאו ושאלו את המלכה .באו ושאלו את המלכה .אמרה להן :צאו ושאלו את רבן שמעון
בן גמליאל .אמר להם :בית המטבחים רותח או צונן .אמרו לו :רותח .אמר להן :לכו והטילו עליה
כוס שלצונין .ורחשה וטיהר רבן שמעון בן גמליאל את כל הסעודה .נמצא מלך תלוי במלכה
ומלכה תלויה ברבן שמעון בן גמליאל .נמצאת כל הסעודה כולה תלויה ברבן שמעון בן גמליאל.
שני הסיפורים הללו וסיפור יששכר איש כפר ברקאי הם בגדר סיפורי מראה זה לזה :יששכר איש כפר
ברקאי הוא דמות של כוהן מושחת ,המכבד את עצמו יותר ממה שהוא מכבד את המלכות ,ומשום כך
בית המלוכה עוין אותו .לפי פירוש רב אשי ורבינא על מעשה יששכר איש כפר ברקאי ,הכוהן הגדול הוא
אף בור במשנה ובמקרא ,ולכן הורה הוראה לא נכונה .לעומתו ,רבן שמעון בן גמליאל מורה הלכה שלא
לטובת עצמו ומקובל על המלכות אף על פי שאין הוא מקפיד הקפדה יתרה על כבודה (‘מלך ומלכה
שדעתן קלה אוכלין מן הראשון') .הסיפור מלמדנו שהתלות בין דבי מלכא לבין הכוהן הגדול מלאכותית
וניתנת להחלפה; ולעומת זאת ,דבי מלכא תלוי באמת בחכמתו של רבן שמעון בן גמליאל ובהוראותיו.
הסיפור על רבן שמעון בן גמליאל מובא אמנם כברייתא ,אך בדומה למעשה (בארמית!) על יששכר איש
כפר ברקאי אין לו מקבילה מחוץ לבבלי 1 .ייתכן אפוא שגם הסיפור על מלך ומלכה ורבן שמעון בן
גמליאל הוא במקורו בבלי 1 .ההקבלה בין הברייתא הבבלית על רשב"ג לבין המעשה שלנו על יששכר
איש כפר ברקאי מחזקת את הסברה שמדובר ביצירה בבלית מאוחרת ,שאין לה קשר עם יוספוס או עם
מסורות אחרות מזמן הבית.
לסיכום ,אפשר להציע גרסה מצומצמת וזהירה להשערתו של שוורץ :המעשים בתוספתא (עורות
קודשים ,שיר הקינה) וגם הברייתא ‘ארבע צווחות' מציגים באופן ביקורתי את מעשיהם של כמה כוהנים
משלהי ימי הבית השני .השקפה דומה על הכוהנים הגדולים של סוף ימי הבית עולה מדברי יוספוס .בולט
במיוחד בהקשר זה ישמעאל בן פיאבי ,הנזכר לגנאי בשמו בשלושה מקורות שונים (קדמוניות כ ,שיר
הקינה בתוספתא וברייתת ‘ארבע צווחות') .הואיל וישמעאל בן פיאבי נזכר בספרות חכמים גם לטובה,
והואיל ואין חז"ל מראים כל סימן שהם מודעים לכך שהיו שני ישמעאל בן פיאבי ,יש מקום אולי לקשור
את הולדתן של המסורות המגנות אותו לחוגים מסוימים בירושלים :אולי חוגים של כוהנים פשוטים,
אולי חוגים של עילית ירושלמית שהתנגדו לכוהנים הגדולים ,וייתכן שאותם קולות ואותן תפיסות
משתקפים גם בחיבור שיוספוס העתיק ממנו.
114וראו הערתו של עדיאל שרמר על סיפור זה (היסטוריוגרפיה סתמאית ,עמ' ,227הערה ,)28שבסופה הוא מכריע שמדובר
ב'ברייתא בבלית'.
1 15עמית ,סאטירה ,עמ' ,683הערה .12
543
