Page 551 - josephus volume one
P. 551
פיש יעל
בזמנו של יהושע בן גמליאל בזמנו של יהושע בן דמני/חנניה בזמנו של ישמעאל בן פיאבי
( )2 1 4 - 2 1 3 ( )2 0 7-2 0 6 ( קד מ ' כ )181-179 ,
ולא יכול איש למנוע אותם .ואז
קרה ,שאחדים מהכוהנים ,שהתפרנסו
לפנים ממעשות ,מתו מבלי אוכל.
מנגנון התחיבה מאפשר לשוורץ להסביר את עצמת הביקורת של יוספוס על אגריפס השני ,אף שהדברים
נכתבו עדיין בימי חייו של המלך ,ועל אף יחסו האוהד של יוספוס אליו במקומות אחרים .לדעת שוורץ,
לא יוספוס חיבר את הדברים ובהם הביקורת החריפה על המלך ,והוא השתמש במקור כוהני אופוזיציוני,
שחובר כנראה בידי כוהן הדיוט אלמוני שלא היה חלק מהכהונה הגדולה שמונתה בידי אגריפס .גם
לרשות חכמים עמד המקור הזה וממנו השתלשלו כל מקורות חז"ל שנידונו לעיל ,כלומר כל המקורות
כפי שהם מופיעים בבבלי ,פסחים נז ע"א :המעשה בגזל העורות ,המעשה בגזל הקורות ,שיר הקינה ‘אוי
לי' ,שיר הקינה ‘ארבע צווחות שצוחה עזרה' ,ושני המעשים ביששכר איש כפר ברקאי 1 .
שוורץ הסיק זאת על סמך הנתונים האלה( :א) קרבה רעיונית בין כל המעשים בבבלי (פסחים נז
ע"א) ,שבכולם יש התנגדות נחרצת לכוהנים המאוחרים( .ב) זיהוי יששכר איש כפר ברקאי ככוהן מזמנו
של אגריפס השני -מסקנה זו הסיק שוורץ מתוך אזכרתה של מלכה בסיפור התלמודי .שתי נשים
קרובות למלכות מימי הבית השני הותירו את רישומן בהיסטוריה והן שלמציון אשת ינאי המלך ,וברניקי
אחות אגריפס השני .הואיל וינאי עצמו היה כוהן גדול ,הסיק שוורץ שיששכר איש כפר ברקאי היה כוהן
בימי אגריפס השני ואחותו המלכה ברניקי 1 .על סמך זה תלה שוורץ את המעשים שנקשרו בשמו של
יששכר באותו המקור ששימש את יוספוס בכתבו את את קדמוניות כ( .ג) שוורץ זיהה מתח בין התיאור
החיובי הרווח של ישמעאל בן פיאבי בספרות חכמים ,לבין היחס השלילי אליו בקינת ‘ארבע צווחות' 1 .
שוורץ אכן צודק במסקנתו שמסורות אלה אצל יוספוס הן בעליל תחובות; ועוד מסתבר ,שהמקורות
שנתחבו מקורם במסורת יהודית ,כפי שעולה מעיסוקם במקדש ובכוהנים גדולים מסוימים ומההקבלה
הכללית ביניהם לבין מסורות בספרות חז"ל .ואולם שוורץ מטשטש בפירושו את ההבדלים בין מסורות
יוספוס למסורות חז"ל; והנה ראינו המסורות הללו מלמדות שיוספוס לא השתמש באותם המקורות
המופיעים אצל חז"ל ,אלא במקור יהודי אחר .יש אפוא מקום לבחון מחדש את היחס בין שני גופי
המקורות במקרה זה.
יוספוס והמקורות התנאיים מתייחסים בקווי מתאר כלליים לאותן עובדות היסטוריות -שחיתות
בקרב משפחות הכהונה של סוף ימי הבית השני .בעיקר יש לציין את ההקבלה בין קדמוניות לבין
המקורות הנזכרים בתוספתא (גזל העורות ,שיר הקינה) ,העוסקים שניהם בגזל שגזלו משפחות הכהונה
103שם.268 ,
1 04מתוך כך שינאי המלך היה בעצמו כוהן גדול מתבררת הטעות שבנוסח הבבלי ,כריתות ,שם מסופר הסיפור על ינאי המלך
ומלכתו ,וראו על כך עוד בערך הקרע עם הפרושים.
105לדברי שוורץ ,המשנה (פרה ג ,ה ,המציינת את בן פיאבי כמי ששרף פרה אדומה) ,והתוספתא (פרה ג ,ו ,שלפיה עשה בן
פיאבי פעמיים פרה אדומה ,אך על אחת דנו עליה עמו חכמים ופסלוה) ,גם הם מקורות העוסקים בשבחו של ישמעאל
בן פיאבי .אבל הדיון במקורות התנאיים דלעיל מבהיר כי ישמעאל בן פיאבי נזכר לגנאי בהקשר לפולמוס ההלכתי על
פרה אדומה ,הן בתוספתא והן בירושלמי.
540
