Page 553 - josephus volume one
P. 553
פיש יעל
המשותפת לבבלי (מכות) ולבראשית רבה על כוהנים שחברו כדי ליטול תרומות מן הגרנות ,אכן מזכירה
את סיפוריו של יוספוס על הכוהנים הגדולים ששלחו עבדים לגרנות ( )ἐπὶ τὰς ἅλωναςכדי ליטול
מעשרות (קדמ' כ .)206 ,181 ,אמנם ,מסורת חז"ל אינה מסבירה על איזו תקופה היא מדברת ,ולכן אין
באפשרותנו לטעון כי היא עוסקת בכוהנים מסוף ימי הבית השני דווקא .מאידך ,הדגש בשני המקורות
הארץ־ישראליים שהדברים התרחשו ‘על הגורן/בבית הגרנות' ,שאין לו מקור בפסוק המתפרש ,עשוי
ללמד שאולי דווקא במסורת ארץ־ישראלית זו נשמר הד לאירועים שתיאר יוספוס .המעשה השני ,הלא
הוא שיר הקינה המובא מפי אבא שאול בן בטנית הוא מקור פיוטי ,המובע בסוגה ספרותית השונה
מהותית מתיאורו הענייני והפרוזאי של יוספוס 1 .
שני מעשים רלוונטיים נוספים מופיעים בבבלי (פסחים נז ע"א)‘ 1 :ארבע צווחות' ,והמסורות על
יששכר איש כפר ברקאי .בדומה לשיר הקינה שבתוספתא‘ ,ארבע צווחות' הוא מקור פיוטי ,שאין לו
הקבלה טקסטואלית וסגנונית בגרסתו העניינית של יוספוס .שניים מן הכוהנים הנזכרים בברייתא
קשורים לשחיתות הכוהנית שעסק בה יוספוס .הראשון הוא ישמעאל בן פיאבי הנזכר בשיר הקינה
בתוספתא (‘אוי לי וכו' ') וגם אצל יוספוס .השני הוא יוחנן בן נדבאי בבבלי ,הוא חנניה בן נבדי הנזכר
בהקשר מוקדם יותר אצל יוספוס (קדמ' כ .)104–103אותו חנניה בן נבדי הוא כנראה ‘חנניה כוהן גדול'
( ,)ἀρχιερεὺς Ἀνανίαςשעליו מספר יוספוס שעבדיו נטלו בכוח הזרוע את מעשרות הכוהנים (קדמ' כ
.)207–205לעומת זאת ,יששכר איש כפר ברקאי אינו מופיע בשום מקור חוץ מהסוגיה בבבלי ,ובני עלי
המקראיים ודאי לא נזכרו בהקשר זה אצל יוספוס.
שני סיפורי האגדה על יששכר איש כפר ברקאי (שהיה כורך ידיו במשי ,ושייעץ לבית המלוכה בענייני
בשר) הם סיפורים מאוחרים ,כפי שמעידה לשונם הארמית .בשל ההבדל הלשוני (מעשה בארמית אל
מול מסורות עבריות) ,בשל אלמוניותו של יששכר איש כפר ברקאי ובהעדר נקודות השקה נוספות בין
הסיפורים ,לא נראה שיש קשר ספרותי כלשהו בין המעשים הללו בבבלי לבין תיאורי השחיתות אצל
יוספוס .אהרן עמית הביא עוד שתי ראיות לכך שהסיפור על יששכר איש כפר ברקאי בבית המלוכה
הוא בבלי :ראשית ,שמו של הכוהן נעדר לגמרי מגוף הסיפור באחד מענפי הנוסח ,ואילו בענף הנוסח
שבו נזכר שמו בגוף הסיפור ,ניכר שמדובר בתוספת תניינית 1 .כלומר ,בצורתו הקדומה ביותר לא נקשר
הסיפור כנראה לכוהן גדול מסוים ,אלא דבק בשמו של יששכר איש כפר ברקאי משום הסמיכות לקינה
המזכירה אותו מפורשות .שנית ,מחוות הידיים (‘אחוי אחוויי בידיה') שהוא עיקר הסיפור -שהרי בה
חטא הכוהן הגדול ובה לבסוף נענש -היא מוטיב ספרותי בעל משמעות רבה בהקשר הפרסי דווקא
ולא הרומי .עמית הביא ראיות לכך שמחוות ידיים לפני מלך פרסי נחשבו פגיעה בכבודו 1 .לפי הצעתו
של עמית ,סיפור זה הוא סאטירה על משפט אחרית הימים על פי סוף פרק כה באוונגליון על פי מתי,
שבו מדומים הגויים העומדים לדין לפני המלך לכבשים ולעזים‘ :אז יפרידם זה מזה כרועה המפריד את
הכבשים מן העזים ,ויציב את הכבשים לימינו ואת העזים לשמאלו' (מתי כה 1 .)33-32יש להוסיף על
1 09וראו עוד במבוא ,ה.3
110השוו בבלי ,כריתות כח ע"א.
111עמית ,סאטירה ,עמ' .685
112שם ,עמ' .687-685
1 13שם ,עמ' .693-688
542
