Page 552 - josephus volume one
P. 552
םילודגה םינהוכה תותיחש
הגדולה ובבריונות והאלימות שהפעילו .מיוספוס ומשני המעשים האמורים בתוספתא (וכן מבראשית
רבה ומקבילתו בבבלי) עולה כי למשפחות הכהונה היו יחידות מאורגנות של בריונים ובשורותיהן גם
עבדים (‘אוי לי מבית ישמעאל בן פיאכי ...ועבדיהן באין וחובטין עלינו במקלות') .גם יוספוס מציין את
עבדיהן 1של משפחות הכהונה הגדולה בתארו את מעשי הגזל שגזלו את הכוהנים הפשוטים‘ :חוסר
הבושה והעזות תקף על הכוהנים הגדולים עד שההינו אפילו לשלוח עבדים ( )δούλουςלגרנות שיטלו
את המעשרות ,שהם נחלת כוהנים (הדיוטות)' (קדמ' כ ;)181וכן‘ :היו לו (לכוהן הגדול חנניה) עבדים
רעים מאוד ( ,)οἰκέτας πάνυ μοχθηρούςשהתחברו עם האנשים החצופים ביותר וסבבו על הגרנות
ולקחו בכוח (הזרוע) את מעשרות הכוהנים.)206( '...
שיר הקינה בתוספתא מציין לגנאי חמש משפחות כהונה של שלהי ימי הבית השני ,מהן אפשר לזהות
ארבע עם כוהנים או משפחות כהונה שנזכרו אצל יוספוס ,אך לאו דווקא בהקשר שלילי :בית ביתוס
ובית קתרוס מוכרים מיוספוס ,אך כוהניהם לא צוינו בקדמ' כ ,או במקום אחר ,כמושחתים .אף בית חנן
מוכר מיוספוס ,אך לא זוהה במישרין עם סיפורי השחיתות .כאמור ,סבירה ההשערה שהכוהן הגדול
חנניה בן נדביוס אצל יוספוס הוא זה הקרוי אצל חז"ל יוחנן בן נדבאי .ישמעאל בן פיאבי הוא הכוהן
היחיד המופיע מפורשות הן בקדמ' כ והן בספרות חז"ל בהקשר של שחיתות וגזל ,ואצל חז"ל הוא גם
נזכר לרעה על שום שנהג בניגוד להלכה הפרושית 1 .
מעבר לשמות הכוהנים ולקווי המתאר הכלליים של האירועים ,נראה שאין עוד קשרים בין תיאורו
של יוספוס לבין המקור בתוספתא .הצירוף בכוח הזרוע בתרגומו של שליט לקדמוניות הוא פרי היכרותו
של המתרגם עם המקבילה התנאית ,שהרי ביוונית βιαζόμενοιמשמעו ‘כשהם משתמשים בכוח' (קדמ'
כ ,)206והמילה ,βίαιοιשאותה תרגם שליט ל'בעלי זרוע' (שם ,)214 ,משמעותה בפשטות ‘ -אלימים'.
בין יוספוס לבין דברי התוספתא אין כל קרבה לשונית או סגנונית; המעשה הראשון בתוספתא מתאר
את מאמצי ההתמודדות של הכוהנים הנגזלים עם הבריונות של משפחות הכהונה הגדולה (‘התקינו
שיהו מחלקין אותן בערבי שבת ...עמדו בעלים והקדישום לשמים') ,היבט שאינו נזכר כלל בתיאור אצל
יוספוס .יודגש כי אצל יוספוס גוזלים הכוהנים הגדולים מעשרות מן הגרנות והיישר מן הבעלים ,ואילו על
פי התוספתא הם גזלו עורות קודשים מן הכוהנים בלשכת בית הפרוה בבית המקדש .בתלמוד הירושלמי
(סוטה ט ,י [כד ע"א] ,עמ' ,)948נזכר גזל מעשרות‘ :משבא אלעזר בן פחורה ויהודה בן פכורה היו נוטלין
אותן בזרוע והיתה ספיקה בידו למחות ולא מיחה' 1 ,אלא שהירושלמי מייחס את הדברים לימיו של
יוחנן הורקנוס ,ולגרסתו נגזלו המעשרות מבית האוצר ולא היישר מן הגרנות כגרסת יוספוס ,וכאמור,
ספק אם גזל קורות השקמים שבתוספתא הוסב במקורו על גזלנותם של כוהנים .עם זאת ,הדרשה
1 06חשוב לציין שמדובר בעבדים דווקא .במקומות אחרים בספר כ ציין יוספוס שהיו למשפחות הכהונה גדודים של בריונים
( )180או כנופיות של אנשים עזי פנים ( ,)213אך בתיאור מעשי הגזל הוא מציין במיוחד את העבדים.
107ואולם יש להעיר על הקינה בתוספתא משום שיוספוס מסייע אולי בפתרון הקושי לפרש את המילים ‘מאלתן...
מקולמוסן ...מלחישתן' ,הניתנות להתפרש כמתייחסות למאגיה או לאלימות פיזית ופוליטית .את הדרך הראשונה נקט
גדעון בוהק (מאגיה יהודית קדומה ,עמ' .)130-1לפניו העלה אפשרות זו דניאל בויארין (ללקסיקון התלמודי ,עמ' ,185
הערה ,)77שלבסוף דחה אותה בעקבות שיחה עם שאול ליברמן ואימץ במקומה את הדרך השנייה .בדומה לכך ראו
גם אצל איל רגב ,הצדוקים והלכתם ,עמ' ,326המפרש :אלה='אלת עץ' לחישה='תככים פוליטיים'; קולמוס=' ִמנהל או
סופרים' .לפירושם של ליברמן ,בויארין ורגב אפשר למצוא חיזוק בתיאור האירועים אצל יוספוס ,שלפיו משפחות הכהונה
הגדולה פעלו על דרך הבריונות וקרבתן לשלטון הרומי שימשה להן מגן במעשיהן הנפשעים ,אך אין בדבריו זכר למאגיה.
1 08השוו ירושלמי ,מעשר שני ה ,ט (נו ע"ד) עמ' .310ראו עוד הערך הקרע עם הפרושים.
541
