Page 546 - josephus volume one
P. 546
םילודגה םינהוכה תותיחש
[ה] בית ישמעאל בן פיאכי/פאבי/פיאבי :מבית פיאבי נזכרו אצל יוספוס שלושה כוהנים -יהושע בן
פיאבי ,ישמעאל בן פיאבי ,שכיהן בשנים 26-15לספירה ,וישמעאל בן פיאבי (השני) כוהן גדול בשנים
59–49לספירה.
תוכנם של המקורות
ספרות חכמים
א .התוספתא (מנחות יג ,יח ומקבילותיה) מספרת כיצד גזלו גדולי כהונה עורות קודשים מהכוהנים
המקריבים .תופעה זו גרמה לשינוי באופן חלוקת העורות -במקום מתנה אישית לכוהן המקריב
חולקו העורות למשמר שעבד בכל שבוע .פתרון זה נועד לשנות ככל הנראה את מאזן הכוחות ,כך שכל
משמר הכהונה היה נוכח בשעת חלוקת העורות ,ולא רק כוהן יחיד .ואולם שינוי שיטת החלוקה לא
מנע את הגזל ,ולכן לא נותר לבעלים אלא להקדיש את העורות לשמים כדי למנוע את נפילתם לידיהם
של הכוהנים הגדולים .
ב .עוד מביאה התוספתא ומקבילותיה מעשה משמו של אבא שאול על קורות שקמה שהיו ביריחו
ונגזלו בכוח הזרוע .אף על פי שעורך ההלכה בתוספתא קשר את המעשה בגזל קורות השקמה ואת
גזל עורות הקודשים לשחיתות של משפחות הכהונה הגדולה של סוף ימי הבית השני (‘על אילו ועל
כיוצא בהן') ,ספק אם זהו מובנו והקשרו המקורי של המעשה ,המספר על גזל קורות שקמה ביריחו ולא
בירושלים ,ואינו מציין כלל שהסכסוך היה כוהני .סביר יותר שהמעשה בגזל הקורות נסמך למעשה
הראשון משום ששני המקרים יושבו באותה הדרך (‘עמדו בעלים והקדישום לשמים').
ג .בהמשך לשני המקורות הללו מביאה התוספתא במנחות ומקבילתה בבבלי מעין שיר קינה משמם
של אבא שאול בן בטנית ואבא יוסי בן יוחנן איש ירושלים ובו תיאור פיוטי של שחיתותן של משפחות
הכהונה הגדולה .קשה לקבוע את זמנה של הברייתא ,ושמות המוסרים אותה -אבא שאול בן בטנית
תוספתא ,זבחים יא ,טז; בבלי ,פסחים נז ע"א. 77
בניגוד לכתובְ ‘ :ו ַהּכֹ ֵהן ַה ַּמ ְק ִריב ֶאת־עֹ ַלת ִאיׁש :עֹור ָהעֹ ָלה ֲא ֶׁשר ִה ְק ִריב ַלּכֹ ֵהן לֹו ִי ְה ֶיה' (ויקרא ז .)8 78
הברייתא רצופה קשיים פרשניים )1( .המילה ‘בעלים' מורה בדרך כלל על מביאי הקרבן (למשל ,תוספתא ,מנחות ז ,יז), 79
אולם במקרה זה שייכים העורות מעיקרא לכוהנים וספק אם הייתה לבעלים רשות להקדישם (ועיינו חסדי דוד על אתר).
וכן קשה להניח שמביאי הקרבנות התערבו במאבק הכוחות הכוהני .על כן נראה שהכוהנים הפשוטים ,שזכו בעורות 80
הקרבן ,הם שהקדישום לשמים גם במחיר הפסד כספי .סברה זו אינה מתיישבת עם הסיפא ,שם מודגשת הוצאת חיפוי 8 1
הזהב החוצה ‘כדי שיראו העם' ,ודווקא ברגלים כשישראל ולא רק כוהנים מצויים במקדש .עדיין אפשר לפרש שהעורות
הוקדשו על ידי הכוהנים ,והצגת טבלאות הזהב נועדה להראות לציבור שלא נעשה מעשה מרמה בעורות או בטבלאות
הזהב ,ושמלאכתן נאה (‘כדי שיראו העם את מלאכתן שהיא נאה'=כדי שיראו העם את טבלאות הזהב שעשויות מעשה
ידי אמן .בדומה למשמעות הביטוי בנוגע לפרוכת ,וראו משנה ,שקלים ח ,ד) )2( .קשה לקבוע מדוע הוצגו טבלאות הזהב
לראווה ברגלים ,ולא הושארו במקומם כציפוי לרצפת האולם כבכל ימות השנה .במקרה דומה -הצגתה לראווה של
פרוכת חדשה במקדש (משנה ,שקלים ,שם) -ברי כי היה טעם להציגה ,שהרי הייתה מוסתרת ברגיל מעיני הציבור.
ואולם לא ברור מה צורך היה להסיר את טבלאות הזהב מן האולם ולהציגן על גבי המעלות ,כשהציבור היה יכול לראות
את האולם מן העזרה ,גם אם לא נכנס אליו .וראו עוד ליברמן ,תוספת ראשונים ,ב ,עמ' ,265המציין אף הוא כי ‘הפירוש
סתום' .השוו עמית ,פסחים פרק רביעי ,עמ' ,404הערה .4
אבל ראו שוורץ ,באותו הזמן ,עמ' .263
ובמקבילה בזבחים ליתא.
535
