Page 542 - josephus volume one
P. 542

‫םילודגה םינהוכה תותיחש‬                                                                               ‫בבלי‪ ,‬מכות‬

                                                            ‫בראשית רבה‬     ‫שהיו מתחברים להרוג נפשות ככהנים הללו‬
                                                                              ‫שמתחברין לחלוק תרומה בבית הגרנות‪.‬‬
                                  ‫כשם שהכהנים הללו נחברים על הגורן‬
                                                        ‫ליטול את חלקם‪,‬‬

                                              ‫כך עשו שמעון ולוי בשכם‪.‬‬
                                            ‫תל' לומ' ‘דרך ירצחו שכמה'‬
                                       ‫‪ -‬מדרך ריצחו שמעון ולוי לשכם‪.‬‬

                                                    ‫‘ויאמרו הכזונה' וגו'‪.‬‬
                          ‫אמרו‪ :‬מה הם נוהגים בנו כבני אדם של הבקר?‬

                                                  ‫ומי גרם? ‘ותצא דינה'‪.‬‬

                        ‫הרקע ההיסטורי ושאלת זיהוי הכוהנים הגדולים המושחתים‬

     ‫בכמה מקומות בספרות התלמודית ובקדמוניות היהודים מופיעות מסורות המספרות על שחיתות בקרב‬
     ‫כוהנים גדולים בסוף ימי הבית השני‪ .‬יוספוס מזכיר בשמם שלושה כוהנים גדולים מושחתים‪ ,‬שמונו‬
     ‫כולם בזמן החילופים התכופים של כוהנים גדולים בידי אגריפס השני‪    ,‬המתוארים בפרוטרוט בספר כ‬
     ‫של קדמוניות היהודים‪ .‬ראשון נזכר ישמעאל בן פיאבי‪    .‬בימי הבית השני כיהנו שני כוהנים בשם הזה‪,‬‬
     ‫ישמעאל בן פיאבי הראשון (שכיהן בשנת ‪ 15‬לספירה) וישמעאל בן פיאבי השני (בשנים ‪ ,)59-49‬שהיה‬
     ‫בנו‪ ,‬נכדו או נינו של הראשון‪ ,‬ובו עיקר ענייננו‪    .‬ישמעאל בן פיאבי מוכר גם מספרות החכמים‪ ,‬שם הוא‬
     ‫נזכר פעמים לגנאי ופעמים לשבח‪    .‬בין אזכוריו לשבח תצוין הקביעה במשנה (סוטה ט‪ ,‬טו)‪‘ :‬משמת‬
     ‫ישמעא' בן פיאבי בטל זיו הכהונה'‪ ,‬המונה אותו עם חשובי החכמים‪ ,‬רבן יוחנן בן זכאי‪ ,‬רבן גמליאל‬
     ‫הזקן ורבי‪ .‬במקומות אחרים הוא נזכר כמי שאימו הידרה אותו בכתונת בשווי מאה מנה לעבודת המזבח‬
     ‫(תוספתא‪ ,‬כיפורים א‪ ,‬כא; ירושלמי‪ ,‬יומא ג‪ ,‬ז [מ ע"ד]‪ ,‬עמ' ‪ ;574‬בבלי‪ ,‬יומא לה ע"ב)‪ .‬וכן הוא נזכר כמי‬
     ‫שכהונתו נמשכה פרק זמן ארוך‪ ,‬ולכן לא נמנה עם הכוהנים הרשעים מימי בית שני שכהונתם הייתה‬
     ‫קצרה‪ ,‬ועליהם נדרש הפסוק ‘ושנות רשעים תקצרנה' (משלי י ‪ ;27‬בבלי‪ ,‬יומא ט ע"א)‪ .‬במקום אחר‬
     ‫במשנה (פרה פרק ג)‪    ,‬מוזכר ישמעאל בן פיאבי באופן ניטרלי כמי שעשה פרה אדומה‪ ,‬אך בתוספתא‬
     ‫(פרה ג‪ ,‬ו) הוא נזכר בהקשר בעל אופי פולמוסי כמי שביקש לשרוף פרה ב'מעורבי שמש' (כשיטתם‬
     ‫ההלכתית של הצדוקים)‪ ,‬אך גזרו עליו לשרוף אותה ב'טבול יום' (כשיטת הפרושים)‪ ,‬והוא ציית‪ .‬לדברי‬
     ‫יוספוס סיים ישמעאל בן פיאבי את כהונתו כשנסע לרומא להתייצב לפני הקיסר נירון (‌ככל הנראה‬
     ‫בשנת ‪ 62‬לספיר ‌ה) בניסיון למנוע את הריסת החומה שנבנתה במקדש כדי לחסום את מראה הנעשה בו‬
     ‫מעיני אגריפס השני‪ ,‬לאחר שזה בנה אולם חדש בארמונו כדי לצפות על עבודת הכוהנים במקדש‪ .‬שאר‬
     ‫חברי המשלחת שיצאו לרומא שבו לביתם לאחר שצלחה שליחותם‪ ,‬אבל ישמעאל בן פיאבי וחלקיה‬

                                                             ‫כשהיה האפוטרופוס של בית המקדש‪ ,‬קדמ' כ ‪.15‬‬           ‫‪4	 6‬‬
     ‫ראו חילופי הנוסח בשמו‪ ,‬לעיל‪ ,‬הערה ‪ .1‬במקורות התלמודיים הוא נקרא פיאבי בכתבי היד הטובים‪.‬‬                     ‫‪4	 7‬‬
                                                                                                                 ‫‪	48‬‬
                                     ‫ראו שוורץ‪ ,‬ישמעאל בן פיאבי; אשל‪ ,‬כוהנים גדולים‪ ,‬עמ' ‪ ,497‬הערה ‪.8‬‬            ‫‪4	 9‬‬
                                                                     ‫מסורות אלו ויחסן לקדמוניות יידונו להלן‪.‬‬     ‫‪	50‬‬
                                                                                             ‫וראו נספח לערך זה‪.‬‬

‫‪531‬‬
   537   538   539   540   541   542   543   544   545   546   547