Page 5 - etmol_03

‫״שוק הפועלים״ הערבי בפתח‪-‬תקוה‬ ‫א‪ .‬אהרונסון — יד חזקה ר׳ בנימיו — אחוה‬

‫סיכום‪ :‬אז והיום‬ ‫עזרתם של היהודים בהון וביידע ! תמורת עזרתם תובעים ה­‬
‫יהודים את ארץ־ישראל‪ .‬רוב יהודי בארץ־ישראל יהיה אך‬
‫ארבע הגישות אל הבעיה הערבית שגילן כשבעים שנה ויותר‬ ‫לברכה לערבים‪ .‬ריכוז היהודים לא יסכן את האומה הערבית‬
‫פעלו גם בימי המנדט הבריטי ופועלות בעצם עד היום בצו­‬ ‫שהרי פזורה היא מסביב לארץ־ישראל והיהודים יהוו תמיד‬

‫רות שונות‪.‬‬ ‫מיעוט בתוכה‪.‬‬
‫הזרם ההשתלבותי המשכו היה בתנועת ״ברית שלום״‬
‫וכיום במידה מסדימת במפלגות השמאל — ״היונים שב־‬ ‫גישה ד‪ :‬סתירות פנימיות‬

‫יונים״‪.‬‬ ‫הפועלים בימי העליה־השניה ראו עצמם כגואלי הציונות‪.‬‬
‫זאב ז׳בוטינסקי שהיה בעד ברית עם התורכים כנגד ה­‬ ‫סיסמתם באותם ימים היתה עבודה עברית‪ .‬הם אמרו שהציו­‬
‫ערבים‪ ,‬הקים את המפלגה הרוויזיוניסטית )ש״חירות״ היא‬ ‫נות תעמוד או תיפול עם הקמתו של מעמד עובדים ומעמד‬
‫ממשיכה שלה(‪ .‬ז׳בוטינסקי רכש כבוד רב לערבים‪ ,‬אולם ■הוא‬
‫לא ראה בהם שותפים למשא־ומתן ולא האמין שיהיו מוכנים‬ ‫כזה לא יוכל לקום רק אם תהיה עבודה עברית‪.‬‬
‫למשא־ומתן‪ .‬לגישה זו יש ממשיכים בימינו במפלגות וב­‬ ‫יחד עם זאת‪ ,‬הם היו בעלי השקפות סוציאליסטיות על‬
‫סולידריות מעמד העובדים וכך‪ ,‬נוצרה סתירה! כיצד זה לא‬
‫תנועות שונות‪ .‬יש המכנים אותם ״ניצים״‪.‬‬ ‫לתת עבודה לפועל הערבי והרי פועלי כל העולם אחים הם?‬
‫הגישה הפשרנית‪ ,‬של מחפשי ההידברות‪ ,‬מצאה את המ­‬ ‫בין חברי מפלגת פועלי־ציון היתה הערכה רבה כלפי‬
‫שכה בחיים וייצמן ובחלק מן התנועד‪ .‬הציונית‪ .‬הם מוגדרים‬ ‫הערבים יחד עם גישה נוקשה שהתבססה הרבה מאוד על‬
‫כיום כ״יונים״‪ .‬מפלגת העבודה אפשר לומר‪ ,‬היא יורשתה של‬ ‫הכבוד הלאומי היהודי‪ .‬הכבוד היה חשוב מאוד‪ .‬לנטוש קרקע‬
‫— אין זו שאלה של חלקת אדמה‪ ,‬זהו עניין של כבוד לאומי‪.‬‬
‫הגישה הרביעית‪.‬‬ ‫היו שטענו כנגד ״השומר״ ואמרו שאין למות בשביל אשכול‬
‫בסיכום יש לציין‪ :‬שום זרם בציונות לא התכוון לנשל‬ ‫ענבים‪ .‬חברי ״השומר״ ענו‪ ,‬שאסור להשלים עם גניבה במו­‬
‫את הערבים מן הארץ‪ .‬מה שקרה במלחמת השיחרור קרה ב­‬ ‫שבה — אפילו אם היא פעוטה — משום שזה עניין של כבוד‬
‫עקב תנאים מיוחדים‪ ,‬בעקב מלחמה לחיים ולמוות ושאלת‬
‫וחינוך‪ ,‬יש להילחם נגד תדמית היהודי כפחדן ו״בן מוות״‪.‬‬
‫קיום‪.‬‬ ‫הם טענו שאין להגיע לידי הידברות עם הערבים ולהס­‬
‫את תפיסתה של הציונות כלפי הערבים ניסח דוד בן־‬ ‫כם עמם כל זמן שהיהודים אינם שווים להם בכוחם‪ .‬אי־‬
‫גוריון לפני שנים רבות וחזר על הניסוח ביובלו ד‪,‬־‪ .80‬ב־‪1933‬‬ ‫אפשר לדבר על אחוד‪ .‬מעמדית כאשר קיימים אך ורק פועלים‬
‫הוא כתב! ״ארץ־ישראל שייכת לעם היהודי ולערבים היושבים‬ ‫ערבים ואין פועלים יהודים‪ .‬מכאן מסקנד‪ !.‬כדי שיהיו פוע­‬
‫בתוכד‪.‬״‪ .‬משמעות הדברים היתד״ כי הערבים יושבים בארץ־‬
‫ישראל כחלק מן האומה הערבית הגדולה שלה מדינות רבות‬ ‫לים יהודים‪ ,‬צריך למעשר‪ .‬להסתכסך עם הערבים‪...‬‬
‫מסביב ואילו לעם־היהודי אין לו מולדת אחרת אלא ארץ־‬ ‫יצחק בן־צבי‪ ,‬מנד‪.‬יג פועלי־ציון באותם ימים ונשיא ה­‬
‫מדינה לעתיד‪ ,‬קבע‪ ,‬כי האינטרס הלאומי הכללי איננו פחות‬
‫ישראל‪.‬‬ ‫ערך מן האינטרסים המעמדיים‪ .‬הזכות להגנה לאומית היא‬
‫מוסרית גם לפי התורד‪ .‬הסוציאליסטית וד‪.‬וא הכריז ! ״אין לנו‬
‫לעיון נוסח ‪ :‬״יהדות‪ ,‬ציונות ומדינה״ — דברים‬ ‫מוצא אחר אלא לזרוע את דרכנו חללים וקרבנות‪ ,‬חללי אחינו‬
‫בימי עיון‪ ,‬יצאו לאור ע״י מרבז ההסברה; ״שורשיה‬ ‫וחללי שונאינו ואין אנו יכולים לפנות ליבנו ממטרתנו הקיצו­‬
‫של תודעת העימות הלאומי‪ ,‬היהודי‪-‬ערבי״ — יוסח‬
‫נית עד הקןיגנו אותה״‪.‬‬
‫גורני‪ ,‬״ציונות ד׳״‪.‬‬