Page 4 - etmol_04
P. 4
וכמותו היו עומדים בראש ההנהגה באותם ימים טראגיים,
היתה משתררת הבנה בין היהודים והרומאים ,שכן היהודים
היו מוצאים בטיטוס איש בעל מידות ,שאין כוונתו אכזריות
לשמה.
שני ע מי ם גדולים
לכל אורך ספרו ביקש יוספוס לומר ,כי היהודים וה שבויים יהודים נושאים את המנורה — תבליט מתור שער טיטוס
רומאים הם שני עמים גדולים ,שהמלחמה ביניהם איננה
בלתי נמנעת ושקיום בשלום ביניהם אפשרי ,אילמלא הקיצו עוצמתה של רומא
נים בשני המחנות — הקנאים מצד אחד ונציבים אוהבי בצע
מן הצד השני :הם שגררו את שני העמים להתנגשות בלתי בגיל עשרים־ושש ביקר יוספוס ברומא ,התרשם מכוחה
הכרחית .אף־על־פי־כן ,את עיקר הביקורת מכוון יוספוס כלפי ומתפארתה והגיע למסקנה שאין יכולת לעמוד נגד המעצמה
הקיצונים היהודים ,שתבעו להילחם ברומאים עד הסוף המר. הגדולה שתנצח בכל מלחמה .יחסו למרד היהודי היה מהסס
היהודים — אומר יוספוס — לא סבלו מהרומאים באותה מתחילתו וגם כשקיבל את הפיקוד על הגליל לא האמין
מידה שסבלו אחד מן השני; הטרגדיה באה באשמתם של בנצחון יהודי ,ואם קיבל את הפיקוד ,היה זה מכיוון שלא רצה
להיות מחוץ למחנה שעה שאחיו יוצאים למלחמה ואולי גם
הקיצונים. קיווה שיוכל להטות את הכף לצד המתונים במחנה היהודי.
לא היתה זו רק דעתו של יוספוס .שכן אנו מוצאים לה היה זה משגהו הגדול של יוספוס ,להנהיג לוחמים במלחמה
סימוכין גם בתלמוד ,בין השאר בסיפור על בעל־הבית שהזמין
לסעודה את אוהבו קמצא וכשבא בטעות אויבו בר־קמצא, שהוא לא האמין בסיכוייה.
גירשו ,אף־על־פי שהוא היה מוכן לשלם את כל הוצאות אבל יוספוס לא היה היחידי בין יהודי ארץ־ישראל,
הסעודה ובלבד שלא יעליבו בו בפומבי ,אבל ללא הועיל. מנהיגיה וחכמיה ,שלא האמינו באפשרות של נצחון יהודי על
ומשראה בר־קמצא כי חכמי ישראל שהשתתפו בסעודה שות הרומאים .בתלמוד הבבלי ובמדרשים אנו מוצאים כתובים
קים ואינם מונעים את עלבונו ,הלך והלשין על היהודים לפני ומאמרים שונים המוכיחים על התנגדות של חלק מהחכמים
קיסר רומא וכך החל גלגל האסון ״לנוע! בגלל שינאת חינם — למלחמה ברומאים .אם־כי יש מן החוקרים הטוענים שאלו
מקורות מאוחרים יותר ומלחמת היהודים ברומאים היתה אח
קובע התלמוד — חרב הבית\ ' רת מכפי המתואר בתלמוד הבבלי .אולם בכל אופן ,היו מנהי
יוספוס מתאר את טיטוס כמפקד־של־חסד שלא ביקש גים מתונים בארץ ואחד מהם היה חנן הכהן הגדול ,שהעז
את חורבן ירושלים להכעיס .מדוע תיארו כך י עד היום מקובל והביע את דעתו בפומבי ושילם על כך בחייו .חנן שימש דוגמה
לומר ,כיוון שביקש להחניף ולהתרפס לפני הקיסר ולכן שיקר ליוספוס ,שסבור היה כי אילו היתה ניתנת לו ולחבריו אפש
בתיאור דמותו .אם נבדוק היטב את כתבי יוספוס נראה שהוא רות לנהל מדיניות כפי ראות עיניהם לא היינו מגיעים לידי
לא תיאר את טיטוס כפי שתיארו מפני חנופה ,אלא מפני שהוא האסון הגדול ,שגרמו לו הקנאים שהשתלטו על ירושלים ותב
האמין שאפשר ״לחיות״ עם טיטוס; שאם הוא ,יוספוס ,וה
מנהיגים המתונים ,היו עומדים בראש העם ,לא היו באים לידי עו מלחמה עד חרמה.
יוספוס מצטט את דברי חנן להמונים:
התנגשות עד חורבן עם המפקד הרומאי. ״הרומאים לא עברו מעולם את גבול העזרה המותרת
בספרות היהודית תואר טיטוס כארכי־רשע והאגדה להם ולא בזו למצוותינו הקדושות ובחרדה היו מביטים מרחוק
היהודית אף הענישה אותו על כך :יתוש נכנס למוחו וזימזם אל חומת המקדשים ,ואילו האנשים אשר נולדו בארצנו וגודלו
שם ולא יצא עד יום מותו וכשמת ,ביקש שישרפו את גווייתו בחוקי תורתנו ,אלה הנקראים ׳יהודים׳ ,מתהלכים בקרב המק
ויפזרו את אפרה בכל שבז^ת הימים ,כדי שאלוהי היהודים דש בידים נוטפות דם״ )מתוך ״מלחמת היהודים״ בתרגום
לא יוכל למצאו ולהביאו'לדין .טיטוס קולל בכתבינו ,אולם
אין הוא היחידי שהורשע בספרי היהודים והוערך אחרת בעיני י .נ .שמחוני(.
זרים ובעיני היסטוריונים לא־יהודים .כך היה גם עם אנטיוכוס יוספוס מתאר את חנן ואולי רואה את עצמו ן
אפיפאנס ,גוזר הגזירות בימי המכבים ,הוא אנטיוכוס הרשע: ״הוא יודע כי אין תקומה לפני הרומאים ובכל זאת
בכתבינו הוא מופיע כרודן ארור ואילו ההיסטוריונים הלא־ הכין בעל פרחו את כל צרכי המלחמה למען אשר יוכלו
יהודים משבחים אותו כאיש בעל תרבות יוונית גבוהד״ שלא היהודים להצליח בה אם לא יכרתו ברית שלום עם השונאים.
מסוגל לרדיפות דת 300 .שנה אחר־כך דיכא אדרייאנוס את ובאמת נוכל לומר ,כי לו נשאר חנן בחיים ,השלם השלימו
מרד בר־כוכבא ומאז נכנס לספרי קורות היהודים כ״אדרייאנוס
שחיק עצמות״ — ישחקו עצמותיו :אף־על־פי־כן ,ההיסטו היהודים עם הרומאים״.
ריונים המודרניים רואים בו ״מלך פילוסוף״ ,אוהב שלום אבל חנן נרצח על־ידי הקנאים ומצור ירושלים התחיל.
שביקש להשליט בממלכתו את מיטב התרבות היוונית וש־ יוספוס רצה להופיע בהיסטוריה היהודית כחנן נוסף,
הציף את ערי יוון במתנות רבות .טיטוס עצמו ,לאחר שנת אוהב ארצו ,מכיר בחוסר התקווה שבמלחמה ברומאים וסבור
מנה קיסר ,מתואר בפי בני דורו במיטב המעלות האפשריים שאפשר לבוא אתם לידי הסדר שלא יפגע בקיומו של העם
היהודי היושב בארצו .הוא ביקש לומר :לא היה הכרח במל
ובין השאר כאוהב אדם. חמה עם הרומאים .יוספוס היה סבור כי אם אנשים כחנן
״לא היתה ברירה לשישוס״
יוספוס מתאר את מעשי האכזריות שעשה טיטוס תוך
כדי המלחמה ,אם־כי הוא משתדל להקהות מדי פעם את רושמם
בהערות מקילות ,אבל אין מלחמה ללא מעשי אכזריות .טיטוס,
לדעת יוספוס ,העניש את המורדים כיוון שהיה אנוס לעשות