Page 183 - עידן האימפריות
P. 183

‫תפקידה ודרך פעולתה של מערכת הטביעות על קנקנים בממלכת יהודה  ‪181‬‬

‫הצורך המרכזי לפתח את המערכת המורכבת של מנהל הקנקנים היה האילוץ‬
‫של יהודה‪ ,‬בדומה לשאר ממלכות הלבנט‪ ,‬להעלות את המס השנתי שלה לאשור‬
‫בצורה של מתכות יקרות‪ ,‬ואולי גם באמצעות חפצי יוקרה ומותרות‪ 56.‬על כן מקובל‬
‫במחקר להניח שהמנהל האשורי לא צרך את תוצרתה החקלאית של יהודה אלא את‬
‫שוויה של תוצרת זו בכסף‪ ,‬זהב וחפצי יוקרה‪ 57.‬זאת בשונה מהפחוות שבהן שלטה‬
‫אשור שליטה ישירה‪ ,‬והפוטנציאל הכלכלי שלהן נוצל ככל האפשר בידי הפחות‬
‫האשורים שמונו לצורך כך לתקופות מוגדרות‪ .‬בדומה לשאר ממלכות החסות‬
‫באימפריה האשורית‪ ,‬הוכתבו ליהודה מכסות במתכות בחפצי יוקרה ומותרות‪,‬‬
‫ומשום כך נראה לשער שתוצרתה החקלאית נמכרה לפניקים ולערי החוף‪ ,‬שצרכו‬
‫תוצרת זו ואף יכלו לייצא אותה אל מעבר לים‪ .‬תמורת התוצרת הזאת התקבלו‬
‫המתכות וחפצי היוקרה והמותרות‪ ,‬שחלקם או רובם הועלו כמס שנתי למלכי‬
‫אשור‪ 58.‬ייתכן גם שחלק מהתוצרת החקלאית נשלח לחילות המצב האשוריים‬
‫שישבו במרכזים השונים סמוך ליהודה‪ ,‬או לחילות עזר יהודאיים שהיו בשירות‬
‫האימפריה‪ ,‬ובמקרה כזה נותרו הקנקנים היהודאיים בלכיש (כדי להמשיך ולשמש‬
‫במערכת)‪ ,‬ורק תכולתם הועברה לכלי קיבול אחרים‪ .‬במקרים בודדים בלבד נשלחו‬
‫קנקנים אל מחוץ לתחום ממלכת יהודה‪ ,‬ואפשר להניח שהתנהל סחר מוגבל בעודפי‬
‫תוצרת או בקנקנים‪ ,‬ששולמו כמשכורת או כהענקה של בית המלוכה לפקידים‪ ,‬בני‬

     ‫משפחת המלוכה‪ ,‬בעלי אחוזות ובעלי תפקידים אחרים שהיו מקורבים לשלטון‪.‬‬
‫התהליכים המתוארים כאן לא אפיינו רק את יהודה‪ ,‬ותהליכים דומים עברו ככל‬
‫הנראה גם על שאר ממלכות החסות הקטנות‪ ,‬שהוסיפו להתקיים תחת שלטון אשור‬
‫בקצות האימפריה‪ .‬גם מואב‪ ,‬עמון ואדום נאלצו להעלות מיסים כבדים לאימפריה‬
‫האשורית‪ ,‬ובשונה מאדום‪ ,‬שהייתה יכולה לשלם את המיסים מתוך רווחי הסחר‬
‫הערבי שעבר בתחומה‪ ,‬נאלצו גם מואב וגם עמון להמיר תוצרת חקלאית למתכות‬
‫יקרות ולחפצי יוקרה ששולמו כמיסים שנתיים‪ .‬להלן (סעיף ‪ )6‬אציע‪ ,‬שבדומה‬
‫להקמת המרכז המנהלי ברמת רחל הוקמו מרכזי מנהל דומים גם במואב ובעמון‪,‬‬
‫סמוך לבירות הקדומות של הממלכות (הווסאליות)‪ ,‬וגם שם התפתחה הכלכלה‪,‬‬

          ‫על נושא זה ראו למשל‪ ,‬פאלס ופוסטגייט‪ ,1995 ,‬עמ' ‪ ,33‬שורות ‪ ,57 ;7-6‬שורה ‪.1‬‬              ‫‪5	 6‬‬
‫ראו בירן‪ ,2003 ,‬עמ' ‪ ;22-21‬נאמן‪ ,2003 ,‬עמ' ‪ ;82-81‬תומפסון‪ ,2003 ,‬עמ' ‪ ,94-93‬ושם ספרות‬            ‫‪	57‬‬
‫נוספת‪ .‬הופקינס (‪ ,1996‬עמ' ‪ )138‬ובירן (‪ ,2003‬עמ' ‪ )21‬טענו שממלכת ישראל העלתה את‬
‫מיסיה בתוצרת חקלאית עד ימי תגלת פלאסר השלישי‪ .‬אל מול טענה זו ראו ליברני‪,1992 ,‬‬                   ‫‪5	 8‬‬

                                                            ‫עמ' ‪ ;158‬הולאדיי‪ ,2006 ,‬עמ' ‪.310‬‬
‫המקרא משמר היטב את המציאות של תקופת הברזל‪ ,‬שבה פעלה יהודה בסחר הבינלאומי‬
‫כדי להשיג מתכות יקרות‪ .‬זהב וכסף הושגו‪ ,‬לפי המקרא‪ ,‬מארצות רחוקות — אופיר (מלכים‬
‫א‪ ,‬ט ‪ ;28‬איוב כח ‪ )16‬ותרשיש (מלכים א‪ ,‬י ‪ — )26‬ואילו המחקר הארכיאולוגי הראה שמקורו‬
‫של הכסף שנמצא בארץ הוא במערב הים התיכון (שרת ושרת‪ ,1993 ,‬עמ' ‪ ;369-366‬תומפסון‪,‬‬

                                                                                         ‫‪.)2003‬‬
   178   179   180   181   182   183   184   185   186   187   188