Page 7 - עתמול 1

‫בני משפחת המלוכה מחדייב עזרו הר­‬
‫בה ליהודי ארץ‪-‬ישראל כמסופר במקו­‬
‫מות רבים בתלמוד ובמדרשים ובימי ה­‬
‫מרד היהודי ברומא באו לעזרת אחיהם‬

‫ולחמו בגבורה‪.‬‬
‫בימים אלו‪ ,‬כ‪ 1900-‬שנה לאחר אותם‬
‫מאורעות — נתגלתה פתאום בארץ רחו­‬
‫קה‪ ,‬בקורדיסטאן‪ ,‬שבניה לוחמים בגבו­‬
‫רה נגד העיראקים — משעבדיהם —‬
‫דמותו של מלך יהודי‪ ,‬שמלך על ארץ‬

‫רחוקה וליבו היה בירושלים‪.‬‬

‫קטע מעיטורי הכניסה למערת הקברים‬

‫אשר קנו לאחוזת עולם לעדת היהודים‬ ‫רות המלכים״ אך מטרה אחת לי בעניין‬ ‫צילום ראשון של מערת הקברים משנת ‪1867‬‬
‫בירושלים״‪.‬‬ ‫זד‪ ,‬והיא! לשמור לעולמים את המזכרת‬
‫הקדומה והנכבדה הזאת‪ .‬אני מתייחסת‬ ‫המערה‪ ,‬היתד‪ .‬בזמנו נחלתם של בני‬
‫כפי שאנו רואים היתד‪ ,‬כוונת הקונה‪,‬‬ ‫על‪-‬פי אבי עובדיה לוי ואמי נעמי רודרי‪-‬‬ ‫הכפר הערבי ליפתה ליד ירושלים‪ .‬דה‪-‬‬
‫להעמיד את המערה לרשות היהודים‪ .‬או­‬ ‫גס למשפחת בני ישראל והמזכרת הזאת‬ ‫סוסי שילם להם כסף תמורת הרשות‬
‫של אבות אבותינו חפצה‪ .‬אני לשמרה מ­‬ ‫לחפור במקום‪ .‬משנתגלו עצמות אדם נת­‬
‫לם הדבר לא נתקיים‪.‬‬ ‫כל חילול ואי‪-‬כבוד״‪ .‬אל המכתב צירף‬ ‫עורר רעש בין יהודי ירושלים‪ ,‬שטענו כי‬
‫אמליה ברטראנד מתה‪ ,‬והמערה‪ ,‬עברה‬ ‫ראש רבני צרפת אישור‪ ,‬כי ״לבי נכון‬ ‫אלו עצמות יהודים ודה‪-‬סוסי מחלל את‬
‫ליורשיה האחים אמיל ויצחק פרייר‪ ,‬או‬ ‫ובטוח‪ ,‬כי מקנה‪ ,‬חלקת השדה‪ ,‬והמערה‬ ‫המקום‪ .‬הריב היה לו הד גדול‪ ,‬שכן יהודי‬
‫שהם רכשו ממנה‪ ,‬את הקבר‪ ,‬אין הדבר‬ ‫אשר בה תישאר אחוזת עולם ליהודים״‪.‬‬ ‫ירושלים פנו לעזרת נכבדים יהודים ב‪-‬‬
‫מחוור‪ .‬בכל אופן‪ ,‬בשנת ‪ 1885‬ניתנה‪,‬‬ ‫ב‪ 1878-‬מודיע יעקב ספיר‪ ,‬איש ירו­‬ ‫קושטא ובאירופה‪ ,‬ביניהם השר מונטי­‬
‫המערה במתנה‪ ,‬על‪-‬ידי שני אחים אלו‬ ‫שלים‪ ,‬בעתון ״הלבנון״ היוצא לאור ב‪-‬‬ ‫פיורי‪ .‬הללו שיכנעו את התורכים והם‬
‫שגם הם היו יהודים‪ ,‬לממשלת צרפת‪,‬‬ ‫מאינץ‪ ,‬כי לפני ארבע שנים שלחה אשד‪,‬‬ ‫שלחו צו לאסור על החפירות‪ ,‬אולם עד‬
‫מבנות ישראל בצרפת ‪ 30‬אלף פראנק‬ ‫שהגיע הצו לירושלים‪ ,‬הספיק דה‪-‬סוסי‬
‫המחזיקה במערה עד היום‪.‬‬ ‫לידי סגן קונסול אוסטריה יעקב פסקל‬ ‫להטעין מימצאים רבים מהמערה על אניה‬
‫דוד ילין‪ ,‬החוקר וד‪,‬מורד‪ ,‬הירושלמי‪,‬‬ ‫הארמני לקנות את קברות‪-‬המלכים‪ .‬אולם‬ ‫צרפתית שהגיעה במיוחד ליפו ולשלחם‬
‫סיפר לאחר שנים‪ ,‬כי בשנת ‪ 1887‬נתבקש‬ ‫הוא לא הצליח‪ .‬ואז פנתה אל קונסול צר­‬ ‫למוזיאוני צרפת‪ .‬לפרשה זו היה גם הד‬
‫לתרגם מצרפתית לעברית שלטים לפתח‬ ‫פת בירושלים וד‪,‬וא קנה‪ ,‬את האדמה‪ .‬ה­‬
‫המערה‪ .‬אז ראה גם את נוסח החוזה‪ ,‬בין‬ ‫עתון ״שערי ציון״ פירסם אז ידיעה גדו‪-‬‬ ‫רב בעתונים העברים באותו זמן‪.‬‬
‫הנדבנים אמיל ויצחק פרייר ובין ממש­‬ ‫עברו כעשר שנים והנה נתעוררה‪ ,‬אשה‬
‫לת צרפת וד‪,‬עתיקו‪ .‬לפי ד‪,‬ד‪,‬םכם היה צריך‬ ‫לה‬ ‫יהודיה מצרפת‪ ,‬בעלת הון‪ ,‬אמליה ברט­‬
‫להיות קבוע בפתח המערה‪ ,‬שלט ובו כתו­‬ ‫״האשד‪ ,‬הכבודה אמליה בערטראנד מצ­‬ ‫ראנד שמה והיא ביקשה לקנות את המע­‬
‫אה בצוואת הוריה‪ ,‬כי יצוו עליה במפגיע‬ ‫רה מידי הערבים ופנתה‪ ,‬בשנת ‪ 1874‬אל‬
‫בים הדברים הבאים‪:‬‬ ‫לחגור שארית כוחה ולהתאמץ לקנות את‬
‫קברי מלכי יהודה‬ ‫קברות‪-‬המלכים )מקום שם קבור כלבא‬ ‫ראש רבני ירושלים !‬
‫נרכשו בשנת ‪ 1878‬על‪-‬ידי אמיל ויצחק‬ ‫שבוע(‪ 4 .‬שנים יגעה האשה למלא רצון‬ ‫״אני אמליה ברטראנד מעידה‪ ,‬כי ב‪-‬‬
‫פרייר כדי לשמרם למען המחקר וכהוק­‬ ‫הוריה‪ ,‬להשיג החלקה הזאת ובשנה‪ ,‬ה­‬ ‫קנותי השדה והמערה שבה‪ ,‬הנקראת ״קב­‬
‫רה למען בני ישראל הנאמנים‪ ,‬בעצתו‬ ‫זאת הצליח חפץ ה׳ ביד הכבודה‪ ,‬הזאת‪,‬‬
‫של מר דד‪-,‬סוסי‪ ,‬חבר המכון הצרפתי‬ ‫לקנות המערה עם כל השדות בגבוליה‬
‫בירושלים‪ .‬שוחזר על‪-‬ידי מר מום‪ ,‬אד­‬ ‫בהשתדלות הקאנזול הצרפתי אשר לידו‬
‫נשלח הכסף‪ ...‬הרב אליעזר איזידור‪ ,‬ראש‬
‫ריכל ממשלת צרפת‪.‬‬
‫ניתן לצרפת על‪-‬ידי משפחת פרייר ב­‬ ‫רבני צרפת‪ ,‬העיד במכתבו אל הגאוןה‬
‫ראשון‪-‬לציון הרב אברהם אשכנזי‪ ,‬כי‬
‫שנת ‪.1885‬‬ ‫כנים דברי האשד‪ ,‬ויבקשהו למלא את‬
‫וכך החלום אשר הגתה האשד‪ ,‬הכבודה‬ ‫הדברים הנצרכים אל האחוזה הזאת כפי‬
‫אמליה ברטראנד לא נתקיים‪ .‬היהודים‬ ‫חוקי ממשלת עותמניה‪ .‬הגאון הראשון‪-‬‬
‫המשיכו לראות במערה מקום קדוש ועד‬ ‫לציון מילא חובתו ויקם השדה והמערה‪,‬‬
‫‪ 1914‬נהגו יהודי ירושלים לבקר במע­‬
‫רה‪ ,‬להתפלל ולהדליק נרות לעילוי נש­‬

‫מות הצדיקים הקבורים במערה‪.‬‬
‫יוסף שלום‬