Page 156 - peamim 46-7

‫עיונים בנוסחי צו הגירוש מספרד ן ‪1 5 3‬‬

‫על כץ‪ ,‬נוסף על קלקול וחיי ההשחתה שבמעורבות אתם‪ ,‬מצינו שהיהודים‬
‫האמורים‪ ,‬על־ידי הריבית המוגזמת והבלתי נסבלת‪ ,‬הם טורפים ומשתלטים על‬
‫הכנסות הנוצרים ועל עסקיהם‪ ,‬באשר הם לוקחים ברשעות וללא רחם את‬

‫הנשך המתועב‪ 15,‬כאילו מדובר באויבים‪ ,‬שהם מכנים עובדי אלילים‪.‬‬

‫המבוא התיאורי בנוסחי גירסת קאסטיליה דץ אף הוא בנזק שהיהודים גורמים לחברה‬
‫הנוצרית‪ ,‬אלא שכאמור‪ ,‬הדיוץ מתמקד בהיבט הדתי בלבד‪ .‬גם בחלק זה של הטקסט‬
‫נשנה מוטיב כישלון האמצעים הקודמים שנקטו המלכים‪ ,‬כדי למנוע את ההשפעה‬
‫המזיקה של היהודים על האנוסים‪ .‬׳המלכים הקאת ולי ם׳ מודים‪ ,‬שכבר אז הכירו‬
‫בעובדה‪ ,‬שהפתרון אינו בהפרדה‪ ,‬אף לא בחקירה — אלא בגירוש כללי‪ ,‬ואולם הם‬
‫ביקשו תחילה להסתפק בגירוש החלקי מכל מחוזות אנדאלוסיה‪ :‬׳היה ברצוננו‬
‫להסתפק בצו שציווינו עליהם לצאת מכל הערים‪ ,‬הכפרים והיישובים באנדאלוסיה‪,‬‬
‫ששם‪ ,‬לפי הנראה‪ ,‬גרמו נזק רב ביותר׳‪ 16.‬מעניינת העובדה‪ ,‬שפקודת הגירוש החלקי‬
‫— בשנת ‪ — 1486‬מאזורי הארכיהגמוניה של סאראגוסה וההגמוניה של‬
‫אלבאראסין‪ '7‬אינה נזכרת לא בנוסחי גירסת קאסטיליה ולא בנוסח גירסת אראגוץ‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬המלך בכבודו ובעצמו פנה אל טורקימדה בבקשה לדחות את הוצאתו אל‬
‫הפועל של גירוש חלקי זה במחצית השנה‪ ,‬וייתכץ — כדעת ח׳ ביינארט — כי‬
‫בדחייה זו יש כדי ללמד על התגבשות הדברים לקראת ׳הפתרון הסופי׳‪ ,‬שהתבצע‬

‫לאחר כיבוש גראנאדה‪.‬‬
‫לאחר המבוא התיאורי באה בטקסט ההחלטה‪ ,‬היא קבלת ההמלצה להוציא‬
‫פקודת גירוש כללי‪ ,‬המופיעה בשתי הגירסאות העיקריות לאחר העלאת טיעון‬
‫׳מוסרי׳ מתמיה מאוד — אך גם מקובל מאוד — לצידוק הדין‪ ,‬ההולם את הקנאות‬

‫הדתית ואת הלך הרוח האינקוויזיטוריאלי של התקופה‪:‬‬

‫נימוק זה נתפס אצל ש׳ אבן וירגא‪ ,‬ממגורשי ספרד‪ ,‬כנימוק לגירושי היהודים‪ .‬באחד מתיאוריו‬ ‫‪15‬‬
‫סיפר כי האיכרים צועקים‪ :‬׳היהודים אכלונו הממונו ובעד הרבית לקחו אפילו את בקרינו‪ ,‬עד‬ ‫‪16‬‬
‫שלא נשאר במה לחרוש את שדינו‪ ,‬וביקשנו‪ ,‬אולי יגרשם אדוננו ממלכותו׳ — ראה‪ :‬בער‪ ,‬שבט‬ ‫‪17‬‬

‫יהודה‪ ,‬עמי ‪.14‬‬
‫נוסח הצו לא נשתמר‪ .‬אף על פי שהצו משנת רנ״ב מייחס את הגירוש החלקי הנזכר למלוכה‪ ,‬אין‬
‫ספק בהשפעתם של האינקוויזיטורים על גירוש היהודים מאנדאלוסיה — עיין‪ :‬בער‪ ,‬תעודות‪ ,‬ב‪,‬‬

‫עמי ‪ :349-348‬סוארס־פרנאנדיס‪ ,‬עמי ‪ ;226-224 ,35‬ביינארט‪ ,‬גירוש‪ ,‬עמי ‪ 52‬ואילך‪.‬‬
‫הצו פורסם בידי בער‪ ,‬תעודות‪ ,‬א‪ ,‬עמי ‪ .913-912‬המסמך הוא מן ‪ 12‬ב מ א י ‪ ,1486‬וכפי שניסה‬
‫להראות מוטיס־דולדר‪ ,‬הוצאתו קשורה כנראה ברצח האינקוויזיטור פדרו־ארבואס — עיין‪:‬‬
‫מוטיס־דולדר‪ ,‬גירוש‪ ,‬אראגון‪ ,‬א‪ ,‬עמי ‪ .53-51‬בשל הקשר הרעיוני ההדוק בין שני הצווים‪,‬נביא‬
‫להלן את תוכנו‪ .‬חתום עליו המלך‪ ,‬והוא מופנה אל האינקוויזיטורים‪ :‬׳אבות חסידים‪ .‬לפי שנראה‬
‫מתוך הניסיון שכל הנזק שנמצא בנוצרים בחטא המינות נגרם ממגע וקירבה עם היהודים בני‬
‫גזעם‪ ,‬ואין תיקון מתאים אלא בהפרדה ביניהם כפי שנעשה בארכיהגמוניה של סביליה‬
‫ובהגמוניה של קורדובה וחאין‪ .‬ולפי שבעיר הזאת הזיקו באותה המידה ויותר מבכל עיר אחרת‪,‬‬
‫הרי רצוננו שהיהודים של העיר הזאת יגורשו מיד מן העיר ומן הארכיהגמוניה של סאראגוסה ומן‬
‫ההגמוניה של סנטה מריה די אלבאראסין‪ ,‬כמו שייכתב וכמו שיפקוד עליכם האב החסיד‬

‫והפריור של סנטה קרוד‪.‬‬