Page 228 - peamim 46-7
P. 228
האנוס והפיקרסקי 225 I
שני הסטיריקנים ,והצביעו על כך שאנריקס נוקט במכוון ,לעתים תכופות ,עמדות
מנוגדות למדי לאלו של קוודו .חרף הקושי להבדיל בין השניים על בסיס של בחינה
סגנונית ,נראה שאנריקס גומז ראה בבהירות את נקודות התורפה של ק וודו והגיב על
האליטיזם והגזענות שלו בדרך סגנונית .כפי שמעיר ביורנסון ,מאחר ש׳אנריקס גומז
התמכר לדוקטרינה הקתולית כדי להפגין ,שרדיפת המומר לא זו בלבד שאינה
הגיונית ,אלא שאף איננה נוצרית׳ — 8הרי מתקבל על הדעת שאנריקס גומז נקט
שיטה זו ביחסו לקוודו .ברור ששני סופרים אלה רחוקים זה מזה בדירוג החברתי
מרחק עצום — במורשת שלהם ,באפשרויות הקידום החברתי ובניסיון החיים
שלהם :ק וודו נהנה מכל היתרונות החברתיים ,בעוד אנריקס גומז היה מוקע מיום
הולדתו ,מוצא מתוך המחנה אל תוך הקרע שבין האורתודוקסיה לבין ההטרודוקסיה.
לפני שנמשיך בבחינת ׳מעט אמנות ומיומנות׳ כדברי מננדס אי פלאיו ,ב ׳גרגורי ו
גואדנייה׳ ,כדאי להביא בקצרה את סיפור המעשה .היצירה ׳חייו של דון גרגוריו
גואדנייה׳ הובלעה כ׳גלגול־נשמה חמישי׳ אל תוך החיבור הגדול יותר ׳המאה
הפיתאגורית׳ ) .{El siglo pitagöricoבנובלה מורכבת זו שנים־עשר פרקים,
שראשיתם בפרק הפותח של שושלת היוחסין של הגיבור ובפרק שני ,המוקדש כולו
ללידת הגיבור .פרקים 6-3מדלגים על פני עשרים ושתיים שנה ,ומספרים על עקירת
דון גרגוריו מסביליה למאדריד ,בדרכו כביכול ללימודי משפטים בסאלאמאנקה.
המסע נערך בלווית שופט ,נוטריון ,פקיד הוצאה לפועל ,כומר ,חייל ,מלומד ,וחשוב
ביותר — גברת צעירה ומפתה ובת־הלוויה שלה :במהלך המסע מתנסים בני
החבורה הנודדת בהרפתקאות ,שעה שהם עוצרים בדרכם בקארמונה ואחר כך
בפונדק בסיירה מורנה .פרקים 12-7עוסקים בתעלוליו של דון גרגוריו במאדריד,
בחברת בן־דוד פוחז ,ובתזנוני חיזוריו אחרי פילגש־החצר שלו ,המסייעת לו בכל
דבר עברה ,הלא היא דונה אנג׳לה .הוא מעולל תעלול אכזרי לשוטר שעלב בו ,נואף
עם אשתו של פקיד המלכות בפרשייה הרת־אסון ומבלה זמן מה בכלא .הסיפור
מסתיים באופן פתאומי ,כאשר דון גרגוריו מובל אחר כבוד לבית הכלא בגין תביעה
מפוברקת של הפרת הבטחה לנישואין ,שתיחבלה דונה אנג׳לה .למען כבודו ,מעדיף
דון גרגוריו את חיי הכלא על נישואיו בנסיבות תפלות שכאלה.
העדר הלכידות המפתיע ביותר ב׳דון גרגוריו גואדנייה׳ הוא בדיכוטומיה שבין
המעמד הבלתי־מכובד שירש הגיבור ,לבין תחושת הכבוד הפנימי שלו .דמות
הגיבור ,המכובד ובלתי־מכובד כאחד ,משווה לטקסט פרובלמאטיקה ,שאיננה
מצויה בחיבורים פיקארסקיים קלאסיים .אצל לאסאריו ,גוסמאן איש אלפאראצ׳ה,
פאבלוס ונוכלים ונובלות ) (p fearos, pica rasאחרים ,שקל מאוד לזהותם ,חוברות
תמיד זו לזו שושלת היוחסין הבלתי־מכובדת ופעילותם ,שתכליתה לפגוע בכבוד.
בחברה המשמרת בקנאות מבנה חברתי של כתות ,משמשת תפיסת הכבוד כמנגנון
8ראה :ביורנסון ,עמי .159