Page 14 - ETMOL_116
P. 14
סבוה :דגים טורפים בחוף תל-אביב
החיים הזוהרים בחוף הים של העיר העברית הראעוונה
מאת עמיר נדביק ויעקב שביט
לבני השכונות נוה-שלום ונוה-צדק, ילדים ,נערים וזקנים )ש(ימהרו להפ ״אחר חג השבועות מתחילה עונת
שהשכירו חדרים בבתיהם .היו אלו שיט מעליהם בגדיהם וירוצו ,ידלגו, הרחצה .מירושלים ,מחברון ומבית
בעיקר בעלי האיטליזים של ירושלים לקבל פני גלי הים בשמחה ,יפזזו, לחם ,מרמלה ומכל מושבות יהודה
-אנשים אמידים אז -שהיו נאלצים ירקדו ,יצהלו -והמחזה נהדר״ .דא
לסגור את איטליזיהם בין י״ז בתמוז עקא שלא רבים יודעים לשחות ולכן באים ליפו ,לחדשי הקיץ ,מאות גברים
וט׳ באב ,״ימי בין המצרים״ האסורים ונשים לשם אמבטיות־ים ,רפוי בהיד*
באכילת בשר ,וירדו ליפו ,הם ומשפחו רבים האסונות. רופאטיה ולשם רחצה בים גופו,
שנמשכת עד ימי הגשמים״ .כך דיווח
תיהם לנפוש. רפואה מקובלת דוד סמילנסקי בשנת 1906לקוראי
עיתונו ברוסיה על הנעשה ביפו בחוד
אחרי יסוד המושבות נהגו גם בני כבר במחצית המאה ה 19-היתה הרח
המושבות לנסוע לרחוץ בים .הרחצה צה בים רפואה מקובלת ורופאי ירוש שי הקיץ.
בים הפכה בתל-אביב מראשיתה לים המליצו לירושלמים שסבלו ממח מאימתי נהוגה היתה ׳עונת הרחצה׳
לצורת בילוי מקובלת .יש טענה הרוו לות שונות לרדת ליפו .לא מעטים בימה של יפו ,זאת לא סיפר סמילנסקי
חת על החרדה הקמאית ממש של שכרו ביפו חדר בעונת הקיץ כדי וגם לא הביא נתונים על מספר הרוח
יהודים מפני הים ,חרדה שלכאורה לרחוץ יום יום בים .עתוני ירושלים צים .בכל מקרה ,מתיאורו ברור
עיצבה את מעמדה של תל-אביב כלפי בסוף המאה הקודמת מוסרים ,כי שמדובר בקהל מגוון ביותר שאינו
הים ,והביאה לכך שנבנתה ב׳גבה אל בשיא הקיץ ,בין י׳׳ז בתמוז ותשעה מורכב רק מבני המושבות .על כך
הים׳ ,מנוכרת לאופי הים-תיכוני המת באב ,רבו בני ירושלים שירדו להתר שהרחצה בים היתה נוהג מקובל מעיד
חייב מהיותה עיר השוכנת על חופו של חץ בים יפו ,והביאו הכנסות נאות גם עגנון ב׳׳תמול שלשום״ .״הים היה
הים-התיכון .בוני תל-אביב ,כך נהוג חביב במיוחד על יצחק קומר ,הן
לטעון ,באו מעיירות רחוקות מהים, ״עסיס״ להרוות את צמאון המתרחצים
ואם לא די בכך הים סימל בעבורם את בימים שקטים והן בימי סערה .בעירו
ה׳לבנטיניות׳ המאיימת .אולם יהודי הורגל קומר לנהר ,שאף־על-פי שמי
ארץ-ישראל כלל לא חששו מהים מיו מועטים משל הים ,רבים יותר
והפכו במהרה את הרחצה בים לנוהג הקרבנות שתבע .ולכן לראשונה נתיי
רא יצחק מהים ,אך אחרי שראה את
חברתי-תרבותי מקובל. התינוקות רוחצים בו ללא פחד למד
בראשית המאה ה־ 20הפכה הרחצה להינות מהרחצה״ .במיוחד התפעל
בים למנהג קבוע ,ולא רק לצורך משעשועי התלמידים ,ובעיקר מתלמי
רפואי ,בתרבות האירופית .במאה די הגימנסיה ,שעשו פירמידות בתוך
ה 19-עוד הגיעו תיירים רבים לחופי הים ,וכשהפירמידה היתה גבוהה קפצו
הים-התיכון בעיקר לצורכי ריפוי ,אך לתוך הגלים .בין מעלותיה של יפו
הרחצה לא היתה נוהג נפוץ של לעומת ירושלים מונה קומר את העוב
הים״התיכון בכלל ,ושל אגן הים- דה ,שביפו יכולים התושבים להפיג
התיכון המזרחי בפרט .תושבי עכו או את חומם ברחצה בים .בספר ״עיר
יפו לא ירדו לרחוץ בים שכן רחצה נצורה״ ) (1945מתאר אשר ברש כיצד
בים היתה מלווה בכמעט התערטלות יוצא טרוי ,מגיבורי הסיפור ,עם המו
בפומבי ,מה שעמד בניגוד גמור רה בר-יונה לרחוץ בים .הים מלא
לאתוס השמרני-הפוריטני של החברות מתרחצים רבים )גברים ונשים מרוח
המסורתיות .העיר הים-תיכונית קים זה מזה( ,טרוי מתענג מהרחצה אף
חששה מן הים ,ובעיקר ממי שהיו שאינו יודע לשחות .באותה פעם גם
עשויים לבוא דרכו ,ולכן הקיפה את תובע ימה של תל-אביב קורבן :אחת
עצמה בחומה הפונה לים .תל-אביב
היתה עיר ים-תיכונית ללא נמל -וללא התלמידות טבעה וכל הנסיונות להשיב
את רוחה עולים בתוהו.
חומה.
נוהג הרחצה בים היה ביטוי מובהק לא פלא שעתון ה״חבצלת״
של תהליכי מודרניזציה בחברה היהו הירושלמי מג׳ באייר תרס׳׳ח )(1908
דית בארץ-ישראל ולא עוכב על׳ידי פירסם ידיעה כי נחוצים מצילים
שום גורמים קמאיים של פחד מהים בשפת-הים ביפו לקראת האביב שבו
שפת הים תהיה ״הומה מאדם רב,
14