Page 170 - מגילות קומראן א

‫קנוהל ישראל‬

‫ניכר גם בסגנון‪ :‬בספרים שמות‪ ,‬ויקרא ובמדבר מוצגים החוקים בדיבור ישיר של ה' אל עם‬ ‫‪158‬‬
‫ישראל‪ ,‬ואילו ספר דברים מנוסח כנאום של משה לכל ישראל‪.‬‬

‫מחבר מגילת המקדש ניסה לפתור את הקשיים הללו באמצעות ארגון וניסוח מחודש של‬
‫החוק שבתורה‪ .‬למשל הוא ארגן את הדיון במועדים ובקרבנותיהם בחטיבה מסודרת אחת‪ ,‬ותוך‬
‫כדי כך ניסח מחדש את חוקי המועדים בתורה עם שהוא עושה שימוש במטבעות לשון השאובות‬
‫מקובצי החוקים השונים שבספרי התורה‪ .‬הניסוח המחודש מאפשר לטשטש את המתחים‬
‫הפנימיים שבין קובצי החוקים שבתורה‪ .‬לדוגמה מחבר המגילה לא נגע כלל בעניין דרך הכנתו‬

‫של קרבן הפסח‪ ,‬והסתפק בהוראה כוללת על חובת זבח הפסח (‪ ,11QTa‬טור יז‪ ,‬שורות ‪.)7–6‬‬
‫את ההפרש שבין סגנון ספר דברים לסגנון הספרים האחרים טשטש מחבר המגילה באמצעות‬
‫התאמת לשון הכתובים בספר דברים לסגנון הרווח בשאר ספרי התורה‪ 3.‬לדוגמה בספר דברים‬
‫מנוסחת האזהרה שלא לאכול דם כדיבור של משה המתייחס אל ה' בגוף שלישי‪' :‬רק חזק לבלתי‬
‫אכֹל הדם כי הדם הוא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר [‪ ]...‬לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך‬
‫אחריך כי תעשה הישר בעיני ה'' (דברים יב‪ ,‬כג‪ ,‬כה)‪ .‬מחבר המגילה הפך דברים אלה לדיבור‬
‫של ה' בגוף ראשון‪' :‬רק חזק לבלתי אכול הדם [‪ ]...‬כי הדם הוא הנפש ולוא תאכל את הנפש עם‬
‫הבשר למען יוטב לכה ולבניכה אחריכה עד עולם ועשיתה הישר והטוב לפני אני ה' אלהיכה'‬

‫(‪ ,11QTa‬טור נג‪ ,‬שורות ‪4.)8–5‬‬
‫בעיה אחרת בתורה שהמחבר ביקש להתמודד עמה היא הקיצור או ההיעדר המוחלט של דיון‬
‫בסוגיות שונות בתורה‪ .‬למשל התורה דנה באריכות בדרך שבה יש לבנות את המשכן המיטלטל‬
‫במדבר (שמות כה–לא)‪ ,‬אך אין בה מילה וחצי מילה על האופן שבו צריך להיבנות מקדש הקבע‬
‫בארץ; עניין המלך נדון בקצרה בפרק יז של ספר דברים‪ ,‬אך אין בדיון זה כל התייחסות לדרך‬
‫ארגון הצבא בידי המלך; התורה דנה באיסור הליכת רכיל איש ברעהו (ויקרא יט‪ ,‬טז) אך אין בה‬
‫כל חוק באשר לישראלי המוסר מבני עמו לנכרים או מלשין עליהם לנכרים‪ .‬מחבר המגילה פתר‬
‫קשיים אלה באמצעות ניסוח חוקים שהוא מביא כדיבור ישיר של ה' אל ישראל‪ .‬הוא דן בפירוט‬
‫רב באופן בניית המקדש ועשיית כליו (‪ ,11QTa‬טורים ג–י‪ ,‬ל–מב)‪ ,‬ודיון נרחב זה הביא את ידין‬
‫לכנות את המגילה בשם 'מגילת המקדש'‪ .‬חוק המלך בדברים יז הורחב במגילה וצורפו אליו‬
‫הוראות מפורטות הנוגעות למשמר הצבאי הקבוע של המלך ולארגון הצבא בידי המלך בעת‬
‫המלחמה (‪ ,11QTa‬טור נז‪ ,‬שורות ‪ ;11–3‬טור נח‪ ,‬שורות ‪ .)21–3‬את בעיית המלשינים והמוסרים‬
‫פתר המחבר באמצעות שילוב חוק הדן בסוגיה זו בתוך חוק התלייה השאוב מספר דברים‬

‫(‪ ,11QTa‬טור סד‪ ,‬שורות ‪5.)13–6‬‬

‫ ‪ 3‬ראו הדיון בתופעה זו‪M. Weinfeld, ‘God versus Moses in the Temple Scroll’, RevQ, 15 (1991–1992), :‬‬

‫‪pp. 175–180; L.H. Schiffman, ‘The Deuteronomic Paraphrase of the Temple Scroll’, ibid., pp. 543–568‬‬

‫‪ 4‬בדיונו בעניין הדם צירף המחבר כתובים מספר ויקרא ומספר דברים תוך שהוא מטשטש את ההבדל‬
‫שביניהם באשר לכיסוי הדם‪ .‬על פי הכתוב בויקרא יז‪ ,‬יג יש לכסות דם חיה ועוף‪ ,‬אבל דם בהמה יש לזרוק‬
‫על גבי המזבח (שם‪ ,‬ו)‪ .‬לעומת זאת הכתוב בדברים יב‪ ,‬טז מורה לשפוך על הארץ דם בהמה הנשחטת‬
‫בשחיטת חולין‪ .‬מחבר המגילה איחד צווים אלה‪' :‬בשעריכה תואכלנו הטמא והטהור בכה יחדיו כצבי‬
‫וכאיל רק חזק לבלתי אכול הדם על הארץ תשופכנו כמים וכסיתו בעפר' (‪ ,11QTa‬טור נג‪ ,‬שורות ‪ .)6–5‬על‬
‫הרמוניזציה זו ראו‪ :‬ידין (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)1‬א‪ ,‬עמ' ‪ ;244‬א' גולדברג‪' ,‬המדרש הקדום והמדרש המאוחר'‪,‬‬

‫תרביץ‪ ,‬נ (תשמ"א)‪ ,‬עמ' ‪.97‬‬
‫ ‪ 5‬חז"ל התמודדו עם בעיה זו על ידי צירוף ברכת 'ולמלשינים' לתפילת העמידה‪ .‬ברכה זו ידועה גם בשם‬
‫'ברכת המינים'‪ .‬על ה'נמענים' של ברכה זו ראו‪R. Kimelman, ‘Birkat Ha-Minim and the Lack of :‬‬