Page 282 - מגילות קומראן א
P. 282

‫איילין שולר‬

‫הביטוי המיוחד 'הגבירכה בי' כאל טביעת חותם (‪ signature phrase‬בלשונו) של מחבר מזמורים‬                                    ‫‪270‬‬
‫אלה‪ ,‬ועל סמך ניתוח של חמש הופעות של הביטוי בארבעה מזמורים‪ ,‬הציע חלוקה של מזמורי‬

                         ‫ההודיות לשלוש קבוצות לפי רמת הוודאות של שיוכם למחבר זה‪32.‬‬
‫אך מי הוא אותו 'אני' הדובר במזמורים אלה? יש חוקרים הטוענים שה'אני' אינו חייב‬
‫להיות פרט מסוים‪ ,‬ושכל אחד מבני העדה יכול היה להיות הדובר‪ 33.‬יש שהציעו לזהות את‬
‫בעל ההודיות במנהיג העדה‪' :‬המשכיל' או 'המבקר'‪ 34,‬או באישיות חשובה אחרת בעדה‪ 35.‬ברם‬
‫רוב החוקרים זיהו את הדובר במורה הצדק‪ ,‬מנהיג הכת בתחילת ימיה ובעת ייסודה‪ ,‬וזאת בגלל‬
‫טענתו להתגלות ובגלל תיאורי רדיפתו וגלותו‪ .‬משום כך כאמור כונתה קבוצה זאת של הודיות‬
‫'מזמורי המורה' (‪ .)Lehrerlieder‬לאחרונה הציע דגלס להשתמש בדגם של 'עימות חברתי' שפותח‬
‫במדעי החברה‪ ,‬על מנת לאשש את טענתו בדבר קדמותם של המזמורים וזיהויו של הדובר במורה‬

                                                                                 ‫הצדק‪36.‬‬
‫ב‪ .‬בקבוצת ההודיות האחרת דומה שה'אני' הוא קולה הקיבוצי של העדה‪ ,‬ומכאן כינויה‬
‫– 'מזמורי העדה' (‪ .)Gemeindelieder‬העילה להבעת התודה היא קבוצתית יותר ונוגעת פחות‬
‫להטבות אישיות או מעמדיות; לדוגמה כל אחד מחברי היחד יכול לומר דברי תודה כגון 'כי‬
‫פדיתה נפשי משחת ומשאול אבדון העליתני לרום עולם ואתהלכה במישור לאין חקר' (‪,1QHa‬‬
‫טור יא‪ ,‬שורות ‪[ 21–20‬טור ג‪ ,‬שורות ‪ .)]20–19‬המחבר מעיד שכבר זכה לאחווה עם מלאכים‬
‫ולברכות נוספות (אושר‪ ,‬רוח הקודש) הכרוכות בדרך כלל בגאולה אסכטולוגית‪ .‬בעל ההודיות‪,‬‬
‫בחייו עתה בקרב העדה‪ ,‬טוהר בידי האל כדי שיוכל 'להתיצב עם צבא קדושים ולבוא ביחד עם‬
‫עדת בני שמים' (‪ ,1QHa‬טור יא‪ ,‬שורות ‪[ 23–22‬טור ג‪ ,‬שורה ‪ .)]22‬טֹוּפֹוס טיפוסי בהודיות אלו‬
‫הוא ההרהור המתמשך (‪ ,)extended reflection‬המובע לעתים קרובות כשאלות רטוריות על חטאה‬

                                                                 ‫ואומללותה של האנושות‪:‬‬

                                                             ‫ומה ילוד אשה בכול [ג]ד[ו]ל[י]ך הנוראים‬

                                                                              ‫והוא מבנה עפר ומגבל מים‬

                                                                                     ‫וא[שמה וחט]אה סודו‬

                                                                                 ‫ערות קלון ומ[קור הנ]דה‬

                                                                                       ‫ורוח נעוה משלה בו‬

‫(‪ ,1QHa‬טור ה‪ ,‬שורות ‪[ 33–31‬טור יג‪ ,‬שורות ‪)]16–14‬‬

‫אבל לצד הטעמה זו על היות האדם חוטא מטבעו ועל חולשתו‪ ,‬שופעות הודיות אלו דברים‬
‫מפורשים על החסד האלוהי‪ ,‬על חמלת האל ועל צדקו‪ ,‬שהם הבסיס לישועה‪ .‬תחושות אלו‬
‫מובעות באמצעות הצהרות אמונה‪' :‬ואדעה [כי] לכה הצדק ובחסדיכה יש[ועת כול בני אמתכ]ה'‬

                                    ‫(‪ ,1QHa‬טור יט‪ ,‬שורות ‪[ 21–20‬טור יא‪ ,‬שורות ‪.)]18–17‬‬

‫‪M. Douglas, ‘The Teacher Hymn Hypothesis Revisited: New Data for an Old Crux’, DSD, 6 (1999), 	32‬‬

                                                                                                          ‫‪pp. 239–266‬‬

                                                            ‫‪ 	33‬הולם־נילסן (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)27‬עמ' ‪.348‬‬
 ‫‪ 3	 4‬הצעה זו העלה לראשונה י' ליכט‪ ,‬מגילת ההודיות ממגילות מדבר יהודה‪ ,‬ירושלים תשי"ז‪ ,‬עמ' ‪.26–22‬‬
‫‪ 	35‬קנוהל ביקש לזהות את הדובר במנחם האיסי‪ ,‬הנזכר אצל יוספוס‪ ,‬קדמוניות היהודים טו‪ ;374–373 ,‬ראו‪:‬‬

                                                         ‫י' קנוהל‪ ,‬בעקבות המשיח‪ ,‬ירושלים תש"ס‪.‬‬
                                                             ‫‪ 3	 6‬דגלס (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)32‬עמ' ‪.266–257‬‬
   277   278   279   280   281   282   283   284   285   286   287