Page 283 - מגילות קומראן א
P. 283

‫מגילת ההודיות‬

‫לא מן הנמנע כמובן שמחבר אחד יכול היה לחבר שני סוגים שונים של מזמורים‪ ,‬אולי כדי‬
‫שישמשו בנסיבות שונות‪ .‬אולם שונותם הרבה של שני סוגי מזמורים אלה הביאה חוקרים רבים‬
‫לאמץ את ההנחה שיש הבחנה יסודית בין קבוצה ההודיות אשר חוברה בידי מורה הצדק‪ ,‬ובין‬

                                ‫קבוצת מזמורי העדה‪ ,‬שאת מֹו ָצ ָאּה קשה הרבה יותר להגדיר‪.‬‬
‫ג‪ .‬מזמורים אחדים ראויים לתשומת לב מיוחדת דווקא מפני שאינם שייכים לא למזמורי‬
‫המורה ולא למזמורי העדה‪ .‬אחת ההודיות (‪ ,1QHa‬טור ט‪ ,‬שורה ‪ – 2‬טור י‪ ,‬שורה ‪[ 4‬טור א‪ ,‬שורה‬
‫‪ – 1‬טור ב‪ ,‬שורה ‪ )]2‬שיש בה צירופים הלקוחים מספרות החכמה‪ ,‬מאריכה בהגיגים על מעשה‬

                      ‫הבריאה‪ ,‬על הגזרה הקדומה ועל 'רזי הפלא' שנגולו בפני בעל ההודיות‪:‬‬

               ‫] עולם‬  ‫ובחכמתכ[ה] ה[כינותה‬

               ‫ובטרם בראתם ידעתה מעשיהם לעולמי עד‬

                       ‫ו[מבלעדיך לא] יעשה כול‬

                       ‫ולא ִי ָּו ַדע בלוא רצונכה‬

                       ‫אתה יצרתה כול רוח [‪]...‬‬

               ‫ואתה נטיתה שמים לכבודכה [‪]...‬‬

                       ‫אלה ידעתי מבינתכה‬

                       ‫כיא גליתה אוזני לרזי פלא‬

‫לרבים מן הרעיונות והמונחים שבקטע זה הקבלות בתורת שתי הרוחות שבסרך היחד (‪,1QS‬‬
‫טור ג‪ ,‬שורה ‪ – 13‬טור ד‪ ,‬שורה ‪ )26‬ובחלקים מיצירה שנמצאה בקומראן והשייכת לספרות‬
‫החכמה‪ ,‬ואשר מקובל לכנותה 'מוסר למבין' (‪ .)4QInstruction‬הודיה זו מסתיימת בפנייה לקהל‬
‫בלשון רבים‪' :‬שמעו חכמים ושחי דעת [‪ ]...‬צדיקים השביתו עולה' (טור ט‪ ,‬שורות ‪[ 39–36‬טור‬
‫א‪ ,‬שורות ‪ .)]36–34‬יהא מקורה אשר יהא‪ ,‬נראה שהודיה זו מוקמה במתכוון בשתי מגילות של‬
‫ההודיות (‪ 1QHa‬ו־‪ )4QHf‬לפני הודיות המורה‪ ,‬כדי לשמש להן מבוא‪ :‬דברי מורה הצדק מקבלים‬
‫באמצעות הודיה זו משמעות קוסמית ומשולבים במסגרת רעיונית רחבה‪ ,‬והודיה זו מ ִסבה את‬

                                                 ‫תשומת הלב לדברי הדעת של מורה הצדק‪.‬‬
‫בהודיה ארוכה אחרת‪ ,‬שהשתמרה בצורה הטובה ביותר ב־‪ ,4Q427‬קטע ‪ ,7‬ושיש לה כמה‬
‫קטעים קטנים חופפים במגילות אחרות של ההודיות‪ 37,‬יש מאפייני סגנון ותוכן ייחודיים רבים‪.‬‬
‫לדוגמה יש בהודיה זאת שתי סדרות ארוכות של קריאות לשבח‪ ,‬בלשון ציווי‪' :‬זמרו ידידימ‪...‬‬
‫שירו למלכ [הכבוד]‪...‬הרנינו‪...‬הללו‪[...‬ר]וממו יחד‪ ...‬הבו גדול לאלנו וכבוד למלכנו [הקדי]שו‬

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                 ‫‪ ‬‬

‫שמו' (‪ ,4QHa‬קטע ‪ ,7‬טור א‪ ,‬שורות ‪ ;23–13‬טור ב‪ ,‬שורות ‪ ,)23–7‬וכן הצהרות אמונה על‬
‫מעשי הישועה של אלוהים ועל חולשות אנוש‪ ,‬בגוף ראשון רבים‪' :‬ידענוכה אל הצדק והשכלנו‬
‫[באמתכה' (שם‪ ,‬טור ב‪ ,‬שורות ‪ .)22–14‬בין קריאות השבח מוקמה סדרה מובנית היטב של‬
‫ניגודים המתארים את ההיעלמות האסכטולוגית של כל רשעה ואת בואם של השלום והברכה‪.‬‬
‫ברם החלק במזמור זה שעורר את מרב תשומת הלב הוא החלק שהדובר מתאר בו את עצמו‬
‫בלשון נשגבה בתור 'ידיד המלכ רע לקדושים'‪ ,‬ושואל‪' :‬מזל שפתי מי יכיל‪ ,‬מי בלשון יעודני'‪,‬‬
‫ואפילו 'מי כמוני באלים' (‪ ,4QHa‬קטע ‪ ,7‬טור א‪ ,‬שורות ‪ ,4QHe ;13–6‬טור א‪ ,‬שורות ‪38.)9–1‬‬
‫גרסה אחרת של פסקה זו מצויה בקטע שיש הסוברים שהוא שריד מעותק של מגילת המלחמה‬

                                                                 ‫‪ ,1QHa 3	 7‬טור כה‪ ,‬שורה ‪ – 34‬טור כו‪ ,‬שורה ‪.4Q431 ;41‬‬

‫‪ 	38‬סקירה נרחבת על המחקר של טקסט זה במהלך השנים האחרונות ראו בהערות השוליים למאמרו של ‪271‬‬
   278   279   280   281   282   283   284   285   286   287   288