Page 279 - מגילות קומראן א

‫מגילת ההודיות‬

‫הסבר לתודתו של המחבר לאלוהיו ומתארת את חסדיו של האל; למשל‪' :‬כי שמתה נפשי בצרור‬
‫החיים' (‪ ,1QHa‬טור י‪ ,‬שורה ‪[ 22‬טור ב‪ ,‬שורה ‪' ;)]20‬כי פדיתה נפשי משחת' (‪ ,1QHa‬טור יא‪,‬‬
‫שורה ‪[ 20‬טור ג‪ ,‬שורה ‪' ;)]19‬כי האירותה פני לבריתכה' (‪ ,1QHa‬טור יב‪ ,‬שורה ‪[ 6‬טור ד‪ ,‬שורה‬
‫‪' ;)]5‬כי הפלתה (=הפלאתה) עם עפר וביצר חמר הגברתה' (‪ ,1QHa‬טור יט‪ ,‬שורה ‪[ 6‬טור יא‪,‬‬
‫שורה ‪ .)]3‬נימוקים שכיחים אחרים לתודה של המחבר הם שהאל חנן אותו בדעת רזיו‪ ,‬למשל 'כי‬
‫הודעתני ברזי פלאכה' (‪ ,lQHa‬טור יב‪ ,‬שורות ‪[ 29–28‬טור ד‪ ,‬שורות ‪ ,)]28–27‬הביאֹו בסוד היחד‪,‬‬
‫וצירפֹו ל'צבא הקדושים' ול'עדת בני שמים' (כגון ‪ ,1QHa‬טור יא‪ ,‬שורות ‪[ 24–23‬טור ג‪ ,‬שורות‬
‫‪ .)]23–22‬וכמו במזמורי תהלים במקרא‪ ,‬בעל ההודיות מספר בהרחבה על הניסיון והסבל שהיו‬
‫מנת חלקו וכיצד נגאל מהם בחסד האל‪ .‬בגידה‪ ,‬רדיפות וגלות בעקבות הרשע והכחש של אויביו‬

‫הם נושאים רווחים יותר מאשר תלונות על חולי גופני‪ .‬הנה דוגמה אופיינית‪:‬‬

‫כי נמאסו למו‬
‫ולא יחשבוני‬
‫בהגבירכה בי‬

‫כיא ידיחני מארצי כציפור ִמ ִּק ָּנ ּה‬
‫וכול רעי ומודעי ִנ ְ ּדח ּו ממני‬
‫ויחשבוני לכלי אובד‬
‫והמה מליצי כזב וחוזי רמיה‬
‫זממו עלי בליעל‬

‫(‪ ,1QHa‬טור יב‪ ,‬שורות ‪[ 11–9‬טור ד‪ ,‬שורות ‪)]10–8‬‬

‫בהגבירכה בי‪ :‬כאשר האל גידל עצמו באמצעות בעל ההודיה‪ .‬נדחו‪ :‬לשון נידח‪ .‬כלי אובד‪ :‬שבור‬
‫בלא תקנה‪.‬‬

‫גיוון רב ניכר בתוכנן של גופי ההודיות ובצורתן‪ .‬לעתים יש פיתוח מפורט ומורחב של תמונה או‬
‫מוטיב‪ ,‬כגון העץ הנטוע בגן (‪ ,1QHa‬טור טז‪ ,‬שורות ‪[ 27–5‬טור ח‪ ,‬שורות ‪ ,)]26–4‬העיר הבצורה‬
‫(‪ ,1QHa‬טור יד‪ ,‬שורות ‪[ 32–28‬טור ו‪ ,‬שורות ‪ )]29–25‬והאישה היולדת (‪ ,1QHa‬טור יא‪ ,‬שורות‬
‫‪[ 14–8‬טור ג‪ ,‬שורות ‪ .)]13–7‬בכמה הודיות הורחבו תיאורים של מאורעות בעתיד האסכטולוגי‪,‬‬
‫והודגשה במיוחד השמדתם של בליעל ורוחות עוולה (בעיקר ‪ ,1QHa‬טור יא‪ ,‬שורות ‪[ 37–26‬טור‬
‫ג‪ ,‬שורות ‪ .)]36–25‬אחד המזמורים הארוכים – לקראת סופו של ‪ – 1QHa‬עוסק במלאכים שנפלו‬
‫ובצאצאיהם (לפי פירוש שניתן בימי בית שני לבראשית ו‪ ,‬א–ד) ובהופעת החטא בעולם (בעיקר‬

‫‪ ,1QHa‬טור כה‪ ,‬שורות ‪[ 16–3‬קטע ‪ ,5‬שורות ‪.)]14–1‬‬
‫כמו במזמורי תהלים‪ ,‬כמעט שאין בהודיות עירוב בין בקשה להודיה‪ ,‬אם כי לעתים משמשות‬
‫צורות פועל שונות (ציווי‪ ,‬עתיד במשמעות מודאלית [להבעת משאלה]) לשם הפניית בקשה‬
‫לאל‪ ,‬כגון‪' :‬שמח נפש עבדכה בא ִמתכה וטהרני בצדקתכה' (‪ ,1QHa‬טור יט‪ ,‬שורות ‪[ 34–33‬טור‬
‫יא‪ ,‬שורות ‪' ;)]31–30‬ואחלה פניך [‪ ]...‬להשלים [חס]דיך עם עב[דך] [‪ ]...‬ואל יב[ו]א לפניו‬
‫כול נגע [‪ ]...‬אל תשב פני עבדך' (‪ ,1QHa‬טור ח‪ ,‬שורות ‪[ 30–29‬טור טז‪ ,‬שורות ‪ 21.)]18–11‬אין‬

‫‪ 21‬דיון בהשלכותיהן התאולוגיות של עתירות־תחינות בטקסט שיש בו השקפות דטרמיניסטיות מובהקות‬
‫ראו‪E. Schuller, ‘Petitionary Prayer and the Religion of Qumran’, J.J. Collins & R.A. Kugler (eds.), :‬‬

‫‪267 Religion in the Dead Sea Scrolls, Grand Rapids, Mich. 2000, pp. 29–45‬‬