Page 347 - מגילות קומראן א

‫מגילת מלחמת בני אור בבני חושך‪ :‬הצד הספרותי‬

‫החיילים במחנה והוראות להתנהגותם בשדה הקרב‪ ,‬אין שום הסבר למעבר מהמחנה לשדה‬
‫הקרב‪ .‬במקום זאת תיאר המחבר את בגדי המלחמה של בני אהרן‪ .‬אין לעניין זה חשיבות צבאית‪,‬‬
‫אך הוא מתאים לרוח המגילה‪ ,‬ומבהיר שוב שקהל היעד שלה הוא הכוהנים‪ .‬הדבר עולה גם‬
‫מתיאור הטקטיקה (טור ז‪ ,‬שורה ‪ – 7‬טור ט‪ ,‬סוף)‪ ,‬המוצגת מנקודת מבטם של הכוהנים‪ ,‬בעיקר‬
‫בעניין תקיעתם בחצוצרות ובשופרות‪ .‬הדגש על תפקיד הכוהנים ניכר גם בסוף אחד מפרקי‬
‫הטקטיקה‪ ,‬בהנחיות מה לעשות בזמן הניצחון – גם בעניין זה אין במגילה הוראות לחיילים‪,‬‬
‫כי אם לכוהנים‪' :‬לוא יבואו אל תוך החללים'‪ ,‬שלא 'יחלו שמן משיחת כהונתם' (טור ט‪ ,‬שורות‬

‫‪.)9–7‬‬
‫חלק גדול יחסית מהמגילה מוקדש לתפילות‪ ,‬לברכות ולנאומים הנאמרים במהלך המלחמה‬
‫(טור ט‪ ,‬סוף – טור יד‪ ,‬סוף)‪ .‬וגם כאן הדגש הוא על תפקיד הכוהן‪' :‬בקרבכם למלחמה ועמד‬
‫הכוהן ודבר אל העם' (טור י‪ ,‬שורה ‪ .)2‬בחלק זה מופיעים כמה סוגי תפילות‪ ,‬שמטרתן לעודד את‬
‫החיילים‪ ,‬להזכיר את מעשי האלוהים‪ ,‬לברך אותו ולבקש ממנו לפעול‪ ,‬וכן לקלל את בליעל ואת‬
‫גורלו‪ .‬היחס בין התפילות והנאומים ובין המועד שבו נועדו להיאמר אינו ברור כל צורכו‪ .‬אפשר‬
‫שחלקם נועדו להיאמר לפני שהצבא יעזוב את המחנה (טור ט‪ ,‬סוף – טור יב‪ ,‬שורה ‪ ,)5‬חלקם‬
‫– בשדה הקרב (טור יב‪ ,‬שורה ‪ – 7‬טור יג‪ ,‬סוף)‪ ,‬וחלקם נראים כמיועדים ליום הניצחון (טור יג‪,‬‬

‫סוף – טור יד‪ ,‬סוף)‪84.‬‬
‫בין סוף טור יד לתחילת טור טו קיים פער גדול‪ :‬טור יד מסתיים בברכות סוף המלחמה‬
‫וטור טו פותח ב'את (צ"ל‪ :‬עת) צרה לישר[אל]' בקרב 'נגד מלך הכתיים ונגד כול חיל בליעל'‬
‫(טור טו‪ ,‬שורות ‪ ,)3–1‬כך שלכאורה זו חזרה לאחור במהלך המלחמה‪ .‬על פי המתואר 'כוהן‬
‫הראש' יתייצב מול כל מערכות הצבא על מנת לקרוא את 'תפילת מועד המלח[מה] [‪ ]...‬עם‬
‫כול דברי הודותם' (שם‪ ,‬שורה ‪ )5‬ולעודד את החיילים לפני צאתם לקרב (שם‪ ,‬שורה ‪ – 1‬טור‬
‫טז‪ ,‬שורה ‪ 85.)1‬אחרי נאום כוהן הראש בא עידוד נוסף‪ ,‬הפעם של 'הכוהן החרוץ למועד נקם'‬
‫(טור טו‪ ,‬שורה ‪ ,)6‬רמז שאולי מדובר פה במערכה מיוחדת‪ .‬המחבר שב ומתאר ענייני טקטיקה‬
‫של אנשי הביניים (טור טז‪ ,‬שורות ‪ )9–3‬ומסכם את ההוראות שפירט קודם לכן (טור ז‪ ,‬שורה‬
‫‪ – 9‬טור ט‪ ,‬שורה ‪ ,)9‬אבל במספר שינויים‪ .‬לדוגמה בטור ז‪ ,‬שורה ‪ ,15‬הכוהנים קוראים לאנשי‬
‫הביניים לצאת למלחמה עם 'חצוצרות המקר[א]'‪ ,‬ואילו בטור טז‪ ,‬שורה ‪ ,4‬הכוהנים משתמשים‬
‫'בחצוצרות הזכרון'‪ .‬דוגמה נוספת‪ :‬בטור ט‪ ,‬כשהמערכה האחרונה של אנשי הביניים נמצאת‬
‫בשדה הקרב והאויבים מתחילים ליפול ולנוס‪ ,‬הכוהנים קוראים לכל המערכות ולכל הפרשים‬
‫לרדוף אחרי האויב‪ .‬בטור טז הסיפור שונה לגמרי‪ :‬במקום ניצחון‪ ,‬אנשי הביניים נופלים (שורה‬
‫‪ ,)11‬והכוהנים צריכים לקרוא ל'מערכת חליפה למלחמה'‪ ,‬כלומר לעתודה‪ .‬שוב יש נאום שנועד‬
‫לעודד את החיילים שאמורים לצאת לשדה הקרב שבו נפלו חבריהם זמן קצר קודם לכן (טור טז‪,‬‬
‫שורה ‪ – 15‬טור יז‪ ,‬שורה ‪ .)9‬לבסוף‪ ,‬כאשר חיילי 'מערכת חליפת המלחמה' יתחילו לנצח (טור‬
‫יז‪ ,‬שורה ‪ – 10‬טור יח‪ ,‬שורה ‪ ,)3‬יקראו הכוהנים בעזרת 'חצוצ]רות הזכרון' (טור יח‪ ,‬שורה ‪,)4‬‬
‫ולא ב'חצוצרות המרדוף' (טור ט‪ ,‬שורה ‪ ,)6‬לכל המערכות לצאת לניצחון על הכתיים‪ .‬המגילה‬
‫מסתיימת במספר ברכות‪ ,‬תפילות והוראות מה לעשות אחרי הניצחון (טור יח‪ ,‬שורה ‪ – 10‬טור‬

‫יט‪ ,‬סוף; בהקבלה לטור יד‪ ,‬שורות ‪.)15–2‬‬

‫‪ 84‬ראו‪ :‬דוהיים (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)7‬עמ' ‪.80‬‬
‫‪ 8 5‬דייוויס שם לב שתפקיד כוהן הראש על פי טורים ב–ט שונה מתפקידו על פי טורים טו–יט וראה בכך עדות‬

‫למקורות שונים למגילה ולתהליך עריכתה‪ .‬ראו‪ :‬דייוויס (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)38‬עמ' ‪ ,26‬הערה ‪335 .6‬‬