Page 8 - etmol 96

‫צהיעפומרמיי הז מר‬ ‫אברהם גולדפאדן‬

‫המשוררים העממיים במזרח אירופה‬
‫יצרו מאז המאה הקודמת‬

‫שירים שחיממו את לב שומעיהם‬

‫מאת י‪.‬ח‪ .‬בילצקי‬

‫לאחר מות אשתו הראשונה‪ .‬היא היתה‬ ‫בו כי סתם בדחן הוא‪ .‬בספרו ״מקל‬ ‫משוררי העם‪ ,‬הליצנים‪ ,‬הבדחנים‪,‬‬
‫תופרת ובעלת אכסניה בקושטא הרחו­‬ ‫חובלים״ הוא שר על הרבי מסדיגורה‪,‬‬ ‫המנגנים‪ ,‬הזמרים הנודדים ‪ -‬היו יוצרים‬
‫קה והנודד הבודד שר לה שירים‪ ,‬ונפשו‬ ‫שנעשה לאפיקורוס ועל רבנים אחרים‪.‬‬ ‫מיוחדים במינם במזרח אירופה היהו­‬
‫ולוולה זברז׳ר השפיע על זמרי ברודי‬ ‫דית‪ ,‬כתבו שירים ביידיש‪ ,‬פירסמו‬
‫יצאה מגעגועים אליה‪.‬‬ ‫הנודעים ועל אברהם גולדפאדן ועל‬ ‫ושרו אותם בעצמם‪ ,‬רעבו‪ ,‬סבלו השפ­‬
‫איציק מאנגר‪ .‬בשירו ״דור הפלגה״‬ ‫לות‪ ,‬שיעשעו‪ ,‬העציבו‪ ,‬ושיריהם נשא­‬
‫הקיצה עמי‪ ,‬עד מתי תישנה‬ ‫מבקש אברהם גודלפאדן מהקוסמת‬ ‫רו אחריהם והושרו על‪-‬ידי אמהות‬
‫להעלות לו מקברם לא רק את שמואל‬ ‫שיישנו את ילדיהם‪ ,‬נערות שהתגעגעו‬
‫ומן המשוררים והבדחנים ‪ -‬מיכאל‬ ‫הנביא אלא גם את ולוולה זברז׳ר שהיה‬ ‫לאהוביהן‪ ,‬פועלים קשי יום‪ ,‬בעלי‬
‫גורדון )‪ .(1890-1823‬הוא שר על שאי­‬ ‫״נשמת העם‪ ,‬האידיאל שלו״‪ .‬גם איציק‬ ‫בתים במנוחת שבת‪ ,‬נשים‪ ,‬ילדים‪,‬‬
‫פות המשכילים והנעימה השלטת בשי­‬ ‫מאנגר בצרור שיריו ״וועלוועלע‬
‫ריו היא לעתים נעימה של מורה המדבר‬ ‫זבארזשער כותב מכתב למלכל׳ה‬ ‫זקנים‪ ,‬זקנות‪.‬‬
‫אל תלמידיו; ״רבים דברים עוד אליך‬ ‫היפה״ הקדיש שנים‪-‬עשר שירים לזמר‬ ‫זה היה עולם רוחני גדול‪ ,‬המושך את‬
‫עמי‪ ,‬אך רב לי המעט אם הסכמת עמי ‪-‬‬ ‫העממי הנודד ובשיר אחד עומד ולוולה‬ ‫לבנו בפיקחותו‪ ,‬בליצנותו ובהומור‬
‫בי אז תשיג די הבדל‪-‬הבן בין טוב ובין‬ ‫זברז׳ר ליד דלפק בטבורה של גינה‬ ‫שבו‪ .‬אליקום צונזר )‪ (1913-1836‬היה‬
‫רע‪ ,‬בין כיעור ובין חן‪.‬״ הוא ביקש‬ ‫קטנה בעיר יאס ושר‪ :‬״תא שמע הפילו‪-‬‬ ‫יהודי גוץ ובדחן‪-‬חתונות מבוקש‪ ,‬עטרת‬
‫לעורר את היהודים מתרדמתם‪ ,‬שיבדקו‬ ‫זוף שמוחך תולעת‪ ,‬לבית רבנו סורה נא‬ ‫תפארת של חתונות הגבירים‪ .‬תחילה‬
‫את חייהם וימצאו כי הם זקוקים‬ ‫והוא יורך דעת‪.‬״ ובשיר אחר של‬ ‫שר את ״שיר המעלות לבבת העין״‪,‬‬
‫לתיקון‪ .‬בשיריו הפונים לכל הוא קרא‪:‬‬ ‫איציק מאנגר הוא אומר; ״הלבנה גם‬ ‫שישה בתי שיר המספרים את מעלותיה‬
‫״הקיצה עמי‪ ,‬עד מתי תישנה? קום פקח‬ ‫הלילה מלאה לתפארת‪ ,‬הנה היא זורחת‬ ‫של עין אנוש שהכל היא רואה ומהכל‬
‫עיניך‪ ,‬הבט אנה ואנה‪ ,‬מה זה שקוללת‬ ‫ולפתע מסתתרת‪ .‬אכן לשתות נפשה‬ ‫היא נהנית‪ .‬אליקום הבדחן‪ ,‬כפי שכונה‪,‬‬
‫מכל לאום ולאום‪ ,‬שלא קמת משנתך‬ ‫חפצה אך אין לה מזומנים והיא בושה‬ ‫ידע את נפש קהלו ולא קימץ בתוכחות‪-‬‬
‫וכבר צהרי יום?״ הוא תבע בשיר‬ ‫גם נכלמת ומליטה את הפנים‪.‬״ את‬ ‫מוסר‪ .‬אליקום בדחן היה מהמבשרים‬
‫בדחני‪-‬עממי כי יתלבשו כשאר הבריות‬ ‫ספריו הראשונים‪ ,‬שהיו עיבוד של‬ ‫הגדולים של השירה העממית‪ ,‬ממשל‬
‫ולא בבגדיהם הישנים‪ :‬״אל תצא לעיר‬ ‫משלים עבריים‪ ,‬פירסם אהרנקרנץ‬ ‫משלים‪ ,‬מפזר אמרות ופתגמים‪ .‬מספר‬
‫בלבוש ה׳חלט׳‪ ,‬למען יאמרו‪ :‬הנה‬ ‫בעברית‪ .‬הדברים מצאו חן בעיני פרץ‬ ‫לשומעיו שיר על ״נושא המכתבים״‬
‫האסיאת‪.‬״ הוא היה רגיש למה יאמרו‬ ‫סמולנסקין‪ ,‬עורך ״השחר״‪ ,‬והוא כתב‬ ‫שלפלוני הוא מביא בשורה של שמחה‬
‫עליו דברי שבח בלתי רגילים‪ :‬״משורר‬ ‫ולאלמוני בשורה עצובה‪ ,‬לאחד מודיע‬
‫הגויים על היהודים‪.‬‬ ‫גדול כגיטה ושילר‪ ,‬חבל רק שהעברית‬
‫בשיר ״גט״ שם ללעג ולקלס את‬ ‫אצלו היא דרך אגב‪ ,‬איבר טפל‪ ,‬והוא‬ ‫כי זכה בהגרלה ולאחר כי ירד מנכסיו‪.‬‬
‫האורח הישן‪-‬נושן של חיי המשפחה‬ ‫מתמסר כולו ליידיש המושחתת‪.‬״‬ ‫ולוולה זברז׳ר אהרנקרנץ )‪- 1813‬‬
‫בישראל ובשירו ״לידידתי לאה״‪ ,‬יעץ‬ ‫סמולנסקין גם השיג בעבורו קיצבה כדי‬ ‫‪ (1883‬אף הוא משורר עממי מופלא‬
‫לה כי תבחר לעצמה בעל‪ ,‬על דעתה‬ ‫לעזור לו במצוקתו‪ ,‬ואולם משנודע‬ ‫היה‪ .‬שיריו הקסימו המוני יהודים‬
‫שלה‪ ,‬ולא תעשה כרצון אבא‪-‬אמא‪ ,‬אם‬ ‫לנותני הקיצבה כי בשיריו הוא לועג‬ ‫בגליציה‪ ,‬בפולין‪ ,‬ברומניה‪ ,‬במולדביה‬
‫אין לבה נוטה לאיש שבחרו בו‪ .‬ולאה‬ ‫לקוזקים של הקדוש ברוך הוא ולרב­‬ ‫ובדרום רוסיה‪ .‬הוא זכה לפופולריות‬
‫ידידתו ותלמידתו אמנם עמדה במלחמה‬ ‫נים‪ ,‬חדלו לשלם לו אותה‪ .‬מלכל׳ה‬ ‫רבה אצל בעלי מלאכה‪ ,‬חנוונים וסוח­‬
‫ממושכת עם הוריה ״מורדי האור״‬ ‫היפהפיה‪ ,‬זו שאיציק מאנגר כותב‬ ‫רים‪ ,‬שהיו מקשיבים קשב רב לשיריו‬
‫וניצחה ונישאה לאיש שבחרה בו‪.‬‬ ‫עליה‪ ,‬היתה אשתו השניה‪ ,‬שנשא‬ ‫הנוגעים ללב ששורר גם בבתי‪-‬קפה‬
‫ובמרתפים‪ .‬הוא פירסם את שיריו‬
‫ביידיש ולצדם תרגום עברי‪ ,‬לבל יחש­‬

‫‪8‬‬