Page 9 - etmol 96

‫גורדון שר כמנהג הבדחנים המזמרים בסוף חייו לארצות‪-‬הברית‪ .‬כשמת‬
‫דווקא בחתונות ובשמחות סיפורים ב־‪ 1908‬כתב עתון אנגלי על ההלויה‬
‫עצובים על גורל האדם‪ :‬״צאתי מבטן שנערכה בניו‪-‬יורק; ״לויה שבה‬
‫הורתי היתה בקול תאניה‪ ,‬אך למעון משתתפים ‪ 75‬אלף איש‪ ,‬המשתקת‬
‫האדמה‪ ,‬למקום קבורתי‪ ,‬ירוד ארד רחובות‪ ,‬מעידה על הנפטר‪ .‬מיהו אדם‬
‫בדומיה‪ :‬מחדרי י ביתו בדלת פתוחה זה? האם הוא איש פיננסים גדול‪ ,‬בעל‬
‫לראש חוצות כי ירד גבר‪ ,‬ככה ארד חברת רכבות‪ ,‬נשיא של בנקים? ‪ -‬שאל‬
‫בשלוה ומנוחה‪ ,‬ממיטתי אל בור קבר‪.‬״ העתון וענה ‪ -‬לא‪ ,‬זו היתה לויה של‬
‫גורדון מוצאו מליטא ושיריו כתובים משורר צנוע ודרמטורג ׳שקספיר היהו­‬
‫בדיאלקט הליטאי של היידיש‪ ,‬אך די׳ העני‪ .‬אנשי הרחוב היהודי העני‬
‫ניכרים בו גם עקבות הדיאלקטים עוד לא אימצו את ה׳ציוויליזציה׳‪ ,‬הם‬
‫הדרומיים של רוסיה‪ ,‬ששם ישב זמן שייכים לדור שהלב התמים מכתיב את‬
‫רב‪ .‬סגנונו פשוט וטבעי‪ ,‬עסיסי ובלי קצב חייהם‪ .‬המושגים האלמנטריים‪,‬‬
‫גינדור‪ .‬הוא תרם סגנון ספרותי מקורי הנראים לכאורה פרימיטיוויים‪ ,‬הם‬
‫ביידיש‪ .‬מלבד שיריו הוא חיבר ביידיש ערכי חייהם‪.‬״‬
‫אברהם גולדפאדן היה בנעוריו‬ ‫אף ספר לתולדות רוסיה‪.‬‬
‫אברהם גולדפאדן )‪ (1908-1840‬היה תלמידו של משורר ההשכלה א‪.‬ב‪.‬‬
‫מחזאי ובמאי ומשורר עממי ביידיש‪ ,‬גוטלובר‪ ,‬אשר עמד עד מהרה על‬
‫הוא נמנה עם מניחי היסוד של התרבות כשרונותיו ושם עליו עין לטובה‪.‬‬
‫היהודית החדשה במאה ה״‪ 19‬ואם גם גוטלובר הוא שהכניס את מנדלי מוכר‬
‫זכה להערכות מנוגדות‪ ,‬איש לא שלל ספרים לספרות העברית והוא שעיצב‬
‫ממנו את התואר ״אבי התיאטרון היהו­ במידה רבה את דמותו של גולדפאדן‪.‬‬
‫די״‪ .‬גם מתנגדיו ומבקריו הקשים גם א‪.‬צ‪ .‬צווייפל שכתב גם יידיש‪,‬‬
‫מודים כי היה לו חוש יוצא מגדר הרגיל השפיע עליו‪ .‬צווייפל היה המשכיל‬
‫לתיאטרון‪ .‬מחזותיו ״שולמית״‪ ,‬״בר הראשון שלימד זכות על החסידות עוד‬
‫שער התוכניה למחזה ״שולמית״‬ ‫כוכבא״‪ ,‬״המכשפה״‪ ,‬״שני קוני למל״‪ ,‬בשנות השישים והשבעים של המאה‬
‫״עקדת יצחק״ ואחרים‪ ,‬שהועלו אלפי ה‪ 19-‬והטיף לפיוס בין כל פלגי העם‪.‬‬
‫לתנועה‪ ,‬לניגון עממי‪ ,‬לקשר של ממש‬ ‫פעמים בכל מקום ששם ישבו יהודים ממנו קיבל גולדפאדן ואף הוא הטיף‬
‫עם קהל הצופים ‪ -‬הם פנו אל גולדפא‪-‬‬ ‫וסחפו עמם את התלהבותם של הצופים‪ ,‬לשלום ולאחדות‪ ,‬החל משיריו הראשו­‬
‫דן‪ .‬וכל במאי מצא במחזותיו מה שלבו‬ ‫הוצגו בהצלחה גם בארץ־ישראל‪ .‬נים‪ ,‬בהם ״דאס פינטעלע ייד״ )הנקודה‬
‫ביקש‪ :‬שובבות תיאטרונית תמימה‬ ‫שיריו הושרו בכל מקום והם עדיין היהודית( וכלה במחזהו האחרון ״בן‬
‫ומהנה‪ ,‬הווי יהודי עממי‪ ,‬סטירה‬ ‫מושרים עד היום‪ .‬הוא לא למד במאות עמי״‪ .‬את שיריו חיבר גולדפאדן יחד‬
‫סוציאלית‪ ,‬מלחמה בקנאי דת‪" ,‬הטפה‬ ‫ולא היה שחקן ובכל זאת יצר רפרטואר עם המנגינות‪ .‬הם היו פשוטים וכובשי‬
‫ציונית‪ ,‬מהפכנות סוציאליסטית‪ ,‬הירו‪-‬‬ ‫עשיר‪ ,‬מנגינות יפות והצגות שמשכו לב ודוגמה להם השיר ״צימוקים ושק­‬
‫את הלב‪ .‬הוא חיבר יותר משישים דים״‪ ,‬שעד היום הוא מן השירים האהו­‬
‫איזם היסטורי‪ ,‬כל מה שהלב מבקש‪.‬‬ ‫מחזות‪ ,‬כתב עברית ויידיש‪ .‬ספר שיריו בים המושרים בישראל ובתפוצות‬
‫הראשון ״ציצים ופרחים״ נכתב בעב­ ותרגומו העברי מאת יעקב לרנר הוא‬
‫את מ‪.‬מ‪ .‬ורשבסקי )‪(1905-1848‬‬ ‫רית ופורסם ב‪ 1865-‬ושנה אחר‪-‬כך יצא כך‪:‬‬
‫גילה שלום עליכם‪ .‬הוא כתב עליו‪ :‬״אין‬ ‫לאור ספרו הראשון ביידיש ״דאס ״שם בבית‪-‬המקדש באפילת פינה‪,‬‬
‫לי כל ספק ששירי ורשבסקי יהפכו‬ ‫יודעלע״‪ .‬במהרה התפרסם שמו בקרב יושבת האלמנה בת ציון שוממה‪ ,‬את‬
‫לשירי עם‪ ,‬את שיריו ישירו המוני‬ ‫המשכילים ובקרב המוני העם‪ .‬הוא עוללה יחידה‪-‬לה תיישן בנגינה ותנדנד‬
‫היהודים באשר הם‪ .‬הם יהיו אוצר בכל‬ ‫התחיל בהצגות בצ׳רנוביץ ואחר‪-‬כך בלי הרף את ערשו בלאט‪ :‬תחת ערשך‪,‬‬
‫בית בו אין מתביישים בשפה שקוראים‬ ‫ביאס שברומניה‪ ,‬והודות לו היתה העיר ישראל בני‪ ,‬צח וצחור עומד גדי‪ .‬הגדי‬
‫הזה נסע לירידים‪ ,‬זה גורלי יהי ‪-‬‬ ‫יאס לערש התיאטרון היהודי‪.‬‬
‫לה ז׳רגון‪.‬״‬ ‫גולדפאדן יצר להקות של שחקנים צימוקים ושקדים‪ ,‬נומה עוללי‪ ,‬נומה‪.‬‬
‫ורשבסקי איש העיר קיוב היה ושמעו‬ ‫נודדים‪ .‬הוא כתב את המחזות‪ ,‬ביים בנגינתי זו ‪ -‬חזון עתידך‪ ,‬כי תנודה‬
‫יצא בכל מקום‪ :‬בחור משמח הוא‪ .‬בכל‬ ‫אותם‪ ,‬היה מנהל הלהקות והמפיק‪ .‬בגויים הלוך ונוד; כי דגן הארץ יהי‬
‫ההילולות שערכו המשכילים היה הוא‬ ‫אמהות למדו את שיריו‪ .‬״ראזשינקעס מסחרך ותרבה לך הון ועצמת מאוד‪,‬‬
‫ראש וראשון‪ .‬מפי מכרו שמע שלום‬ ‫מיט מאנדעלן״ ‪ -‬״צימוקים ושקדים״ והיה כי תיעשר‪ ,‬יקירי לי‪ ,‬תזכור נא‬
‫עליכם כי ורשבסקי כותב שירים‪ ,‬מחבר‬ ‫מתוך האופרטה ״שולמית״‪ ,‬ו״שלאף זכור את שירי‪-‬לי‪ :‬צימוקים עם שקדים‬
‫להם ניגונים ובעצמו משורר אותם‪.‬‬ ‫זשע‪ ,‬שלאף‪ ,‬מיין שרה׳לע״ ‪ -‬״תשני זה גורלך בבוא סוחר אל ירידים‪ ,‬נומה‬
‫ורשבסקי‪ ,‬כפי שמתאר אותו מאנגר‪,‬‬ ‫כבר‪ ,‬תשני‪ ,‬שרל׳ה שלי״ מתוך ״עקדת עוללי‪ ,‬נומה‪ .‬הנה ימים יבואו‪ ,‬על‬
‫איש נמוך היה‪ ,‬קצר רואי‪ ,‬אבל עיניו‬ ‫יצחק״‪ ,‬היו לשירי ערש ״לאומיים״‪ .‬קיטור רכבות יהלכו‪ ,‬יגמאו הארץ מסוף‬
‫מחייכות‪ ,‬מעיל שחוק לגופו‪ ,‬מדבר‬ ‫השיר ״הוצמן העיוור״ מ״המכשפה״ עד סוף; מסילות הברזל אז תעבור‬
‫בקול רם וצחוקו רם עוד יותר‪ .‬כותב‬ ‫היה ידוע לכל אחד‪ .‬האופרטה ״בר במסעותיך ותרבה לך הון‪ ,‬והיה כי‬
‫שלום עליכם‪ :‬כדי להבין את שירי‬ ‫כוכבא״ היתה להפגנה לאומית וב‪ 1883-‬תעשיר יקירי‪-‬לי‪ ,‬תזכור נא זכר שירי‬
‫ורשבסקי צריך לשמוע אותם בזמר‪ ,‬כי‬ ‫כשהציגו את ״בר כוכבא״ ברוסיה ועל זה ‪ -‬צימוקים עם שקדים! זה גורלך‬
‫אין אלו שירים סתם‪ ,‬כי אם שירי עם‪,‬‬ ‫הבמה הראו את מלחמת הגבורה של בבוא סוחר אל ירידים‪ ,‬נומה עוללי‪,‬‬
‫שבהם משתקפים כבמים זכים חיי העם‬ ‫היהודים נגד רומא ‪ -‬אסרה הצנזורה את נומה‪.‬״‬
‫היהודי על השמחות והצרות‪ ,‬כל הדלות‬ ‫השחקנים‪ .‬גולדפאדן ניסה להקים כשעייפה נפשם של במאים ושחקנים‬
‫היהודית‪ ,‬הדמעות היהודיות‪ .‬הם אינם‬ ‫תיאטרון יהודי קבוע בורשה‪ ,‬אבל מן הספרותיות המרובה‪ ,‬כששבעו‬
‫נכשל‪ .‬ב‪ 1887-‬יצא לניו‪-‬יורק ואף כאן פסיכולוגיות ובעיות חברתיות ונפשם‬
‫לא הצליח‪ .‬הוא חזר לאירופה אבל שב יצאה לקצת ״תיאטרליות״‪ ,‬למשחק ער‪,‬‬

‫‪9‬‬