Page 13 - etmol 96

‫זקן וזקנה ~ שאגאל‬ ‫לחלחל בציבור היהודי באירופה הכבושה ההברה‪ ,‬שמדובר‬
‫בתוכנית השמדה שיטתית‪.‬‬
‫עם זה את הפרטים ואת וחלקי הציבור והעמים שסייעו‬
‫והצילו ‪ -‬אך היו המיעוט‪.‬‬ ‫בתחילת ‪ ,1942‬אחרי הכרוז שכתבו אבא קובנר וחבריו‬
‫בגיטו וילנה ובו נאמר‪ ,‬כי ״היטלר זמם מזימה להשמיד את‬
‫העם יכלו אנשים כפרטים להציל את עצמם שלא על‪-‬ידי‬ ‫יהודי אירופה כולה״‪ ,‬התחיל לאט‪ ,‬בתהליך שארך כמה‬
‫סיוע מבחוץ? שליחים מן היישוב‪ ,‬שפגשו את שארית‬ ‫חודשים‪ ,‬הדיון היהודי הפנימי בשאלה‪ ,‬האם אכן זמם‬
‫הפליטה‪ ,‬שניצלו דרך ברית‪-‬המועצות והתגלגלו לטהרן‪,‬‬ ‫היטלר מזימה זו והיא כבר החלה להתבצע עם הפלישה‬
‫ושרדו באירופה‪ ,‬בייחוד ממשוחררי המחנות‪ ,‬כתבו ארצה‬ ‫לברית־המועצות‪ .‬אז עדיין היו בחיים מרבית יהודי אירופה‬
‫או סיפרו בעצמם על הידרדרות מוסרית‪ ,‬והשליחים שאלו‬ ‫‪ -‬פרט ליהודים שנרצחו בשטחים שנכבשו מברית־המועצות‬
‫את עצמם‪ ,‬האם היו למי שניצלו תכונות שהכשירו אותם‬ ‫בקיץ ‪ .1941‬האם אפשר היה שיצילו אז את עצמם? רוב‬
‫להינצל? התפתחה דעה‪ ,‬שייתכן כי אכן היו בעלי תכונות‬ ‫מחנות ההשמדה הוקמו והחלו לפעול באביב ובקיץ ‪.1942‬‬
‫מה היו סיכוייהם של חברי ״מועצות היהודים״ באותו הזמן‬
‫כאלה‪ ,‬ולאו דווקא חיוביות‪.‬‬ ‫למנוע מן הגרמנים את הגירוש למחנות בלי עזרה מבחוץ?‬
‫ואולם דעה זו השתנתה ככל שעבר הזמן ושארית הפליטה‬ ‫מה היו אפשרויותיהם להתנגד בכוח‪ ,‬או להשתדל ולתמרן‬
‫החלה להתאושש ולארגן את חייה מחדש‪ .‬ככל שעבר הזמן‬ ‫בין הרשויות לאורך זמן‪ ,‬או לשכנע בחיוניותו של כוח‬
‫גברה ההערכה לחיוניותה של שארית הפליטה‪ ,‬לציונות‬ ‫העבודה היהודי? ולאן היו הולכים‪ ,‬בתוך אירופה הכבושה‪,‬‬
‫שלה‪ ,‬לכוחות הפנימיים הבלתי‪-‬נדלים‪ .‬ככל שנשמעו‬ ‫לו ניצלו חלקים גדולים מן הציבור היהודי במקומות‬
‫הסיפורים מפי השרידים על קורותיהם‪ ,‬החל להתברר‪,‬‬
‫שהצלה אישית בתקופת השואה אין לה קשר למאום‪ :‬לא‬ ‫השונים?‬
‫לדעותיו של האדם ולא לאופיו‪ ,‬לא להתנהגותו ולא למקומו‪.‬‬ ‫נסיונותיהם של מקצת חברי ״מועצות היהודים״ להציל‬
‫היא היתה תוצאה של מקרה שקרה או לא קרה‪ .‬כי‬ ‫את רוב הקהילות על״ידי הקרבת מעטים‪ ,‬הלכו ונעשו עם‬
‫המשאית‪ ,‬שבדיוק עמד אדם לעלות עליה והוא לא עלה‪,‬‬ ‫התקדמות ההשמדה ב*‪ 1943‬לנסיונות להצלת מעטים‪ ,‬אחרי‬
‫נסעה דווקא לכיוון הלא‪-‬טוב‪ ,‬או להיפך‪ :‬או שהאיש היה‬
‫בקצה הגיטו האחד והגרמנים נכנסו מהצד האחר דווקא‪ :‬או‬ ‫שרבים כבר נלקחו‪.‬‬
‫שהגרמנים נזקקו פתאום לכוח עבודה והוא נלקח משורות‬ ‫מדיניותם זו היתה‪ ,‬הינה ותהיה מוקד לוויכוח מר‪ .‬אלא‬
‫המגורשים וכר וכר‪ .‬יכולתו של יהודי באותה העת לקבוע‬ ‫שהוויכוח לא ייתכן שיתקיים בלי העובדה הבסיסית והברו­‬
‫את גורלו היתה כמעט אפסית‪ ,‬ופעמים רבות גם תושיה‬ ‫רה ‪ -‬סיכוייהם של חברי המועצות לבטל את גזירת ההשמ­‬
‫דה או להתנגד לה לא היו קיימים כלל‪ .‬ההאשמות הרבות‬
‫ואומץ ותיכנון לא הועילו‪.‬‬ ‫הנשמעות מאז המלחמה נגד יהודי אירופה הכבושה אינן‬
‫אהרון אפלפלד‪ ,‬שהתייסר הרבה במחשבות על הצלה‬ ‫מעוגנות במציאות של התקופה‪ ,‬אינן לוקחות בחשבון מה‬
‫אישית ואשמה‪ ,‬כתב בזמנו‪ :‬״בזמן המלחמה נדמה היה‪ ,‬כי‬ ‫היה אופיו של הכיבוש הגרמני ומה היו שיטותיו גם באשר‬
‫שנים‪ ,‬עד שיבה מופלגת‪ ,‬לא נחדל לספר את אימי המלחמה‪.‬‬ ‫לאוכלוסייה הלא יהודית הסובבת‪ ,‬ועד כמה היו הגרמנים‬
‫היו אנשים‪ ,‬שרק מכוח תקווה זו נותרו בחיים‪ .‬אחרי‬
‫המלחמה יספרו‪ .‬היה זה כמובן אחד מתעתועי האשליה‬ ‫נחושים בהחלטתם להשמיד את יהודי אירופה‪.‬‬
‫כיצד אפשר היה למרוד בכובש הגרמני‪ ,‬ששום ארץ‬
‫שקיים את האנשים בחיים‪.‬‬ ‫באירופה לא עמדה נגדו עד אוקטובר ‪) 1942‬אז נעצרו‬
‫״מייד אחרי המלחמה נהפך רצון זה על פיו‪ .‬האנשים‬ ‫הגרמנים באל‪-‬עלמיין( ופברואר ‪) 1943‬אז נעצרו בסטלינג‪-‬‬
‫ביכרו לשתוק‪ .‬כל שאירע נראה כל‪-‬כך עצום‪ ,‬כל‪-‬כך בלתי‬ ‫רד(? האם מרדה בו אוכלוסייה או מחתרת אחרת‪ ,‬לא‪-‬‬
‫סביר‪ ,‬עד שגם המעיד עצמו נראה בעיניו כבדיין‪ .‬העובדות‬ ‫יהודית‪ ,‬בתחילת המלחמה וזמן הכיבוש? ורשה הפולנית‬
‫המרות לא השאירו ספק בלב איש‪ ,‬כי כל אחד שניצל‪ ,‬כתב‬ ‫מרדה שנה וארבעה חודשים אחרי ורשה היהודית‪ :‬מחתרות‬
‫אשמה חרוט על מצחו‪ .‬היתה זו‪ ,‬כמובן‪ ,‬תחושה‪ .‬אך ככל‬ ‫כמו תנועת ההתנגדות הצרפתית‪ ,‬אמנם התארגנו‪ ,‬אך רק‬
‫זמן רב אחר‪-‬כך הגיעו לכלל פעולה‪ ,‬לפעמים מצומצמת‬
‫תחושת‪-‬אמת‪ ,‬היתה במרוצת הימים למקור של עינוי‪.‬״‬ ‫ביותר‪ :‬יותר מארבעה מיליוני חיילי הצבא האדום נפלו‬
‫וכך‪ :‬אימת השואה היא גדולה מכדי שנוכל למצוא לה‬ ‫בשבי הגרמנים‪ ,‬ורובם נהרגו בלי שהתנגדו בצורה מאורג­‬
‫הסבר או להבינה‪ :‬היא גדולה כל‪-‬כך עד שהביאה אנשים‬ ‫נת‪ .‬ואלה היו חיילים שנלכדו על נשקם‪ ,‬לא ציבור על כל‬
‫שלא אשמו להאמין באשמתם‪ ,‬ואנשים שיכלו לעזור ולא‬ ‫גילאיו‪ ,‬החסר אימון צבאי כלשהו‪ .‬והעיקר‪ :‬כדי למרוד‬
‫בהתחלה‪ ,‬צריך היה לדעת מראש שפניהם של הגרמנים‬
‫עזרו ‪ -‬להתעלם ממנה‪.‬‬ ‫להשמדה מוחלטת‪ ,‬וזה הרי התברר והלך רק ב‪.1942-‬‬
‫לפיכך גם העמדתה של השאלה מדוע לא מרדו אז היהודים‪,‬‬
‫לעיון נוסף‪ :‬משואה‪ ,‬קוגץ י״ח ‪1990,‬‬ ‫אינה הולמת את מציאות התקופה‪ ,‬אלא היא נובעת‬

‫‪13‬‬ ‫ממציאות מאוחרת ממנה‪.‬‬
‫ולשאלת סיכויי ההצלה של אנשים כפרטים‪ .‬זו היתה‬
‫תלויה במידה רבה בנכונותה של האוכלוסיה המקומית‬
‫לסייע‪ ,‬להחביא‪ ,‬להימנע מהלשנה‪ ,‬להסתכן‪ .‬ואולם הפרט‬
‫שניתק מן הציבור בתקופת השואה וניסה את מזלו אצל‬
‫שכניו‪ ,‬נתקל בדרך כלל ביחס עוין או לפחות אדיש‪ :‬רבים‬
‫מ‪ 20-‬אלף היהודים ההולנדים שהסתתרו אצל שכניהם‬
‫הוסגרו לידי הגרמנים‪ .‬יהודים שניסו להסתתר אצל ליטאים‬
‫חזרו לגיטאות שמהם ברחו‪ ,‬כי לא יכלו להמשיך עוד בחיי‬
‫חיה נרדפת‪ .‬מתוך כ‪ 30-‬מיליון פולנים‪ ,‬אותרו עד עתה‬
‫כ‪ 8500-‬חסידי אומות העולם‪ .‬וכך הלאה והלאה‪ ,‬בלי לשכוח‬