Page 7 - etmol 72
P. 7
מדוע יצאי לאנצו תמורה ,לא היה עוד איש כזה, אסקרלי ,ועלה עמה ארצה ב״ .1927הם
הוא היה יחיד במינו״ -כתב בן-גוריון עבדו בפרדסים ,נמנו על מייסדי קיבוץ
מדוע יצא אנצו לשליחות זו ,בניגוד והוסיף משפט ,שהוא כדקירה בבשרנו גבעת־ברנר ,וילדיהם -חנה ,הגר ודני
לכל הגיון? יהודי דרום-איטליה כבר עד היום :״אמנם ידעתי שהקשר עם
שוחררו ,ויהודי צפון-איטליה כבר שול יהודי אירופה דבר חשוב ,אבל צריך אל.
חו למחנות-הסגר ,והנותרים הסתתרו מ 1929-יצא אנצו לשורה של שליחו
במחבואים שונים .מצב זה היה שונה תמיד למדוד המחיר״. יות .״השליח״ ,זהו שמה הקולע של
לגמרי ממצבם של יהודים באזורים אח בפברואר 1944יצא אנצו מצריימה הביוגרפיה שחיברה רות בונדי על חייו:
רים אליהם הגיעו צנחנים מן הארץ, לאיטליה ,לגיוס כספים למשקו; לגר
והצליחו להילחם ,להציל ,לארגן ,להת למחנה אימונים ,כמלווה של הצנחנים, מניה -פעמיים -לעבודה בין בני
סיס ,לקבץ שרידים ,להכין לקראת ועדיין לא כצנחן בעצמו ,ובכך מתחילה הנוער החלוצי ,ולטיפול במימוש הסכם
עליה ולשמש תריס בפני קסמי אותה תקופה ,עליה ביקש בנו דניאל ההעברה; לארצות-הברית :למצרים -
הקומוניזם .ואנצו היה גם ,שלא כיתר פרטים מיואל פלגי חברו וחניכו של לגיוס כספים לקרנות הלאומיות מעשי
הצנחנים ,שהיו צעירים ורווקים ,אב אביו ,שיצא אף הוא למצרים באותה רים מקומיים; אחרי פרוץ המלחמה -
קבוצת צנחנים .אחרי האימונים בקהיר לאירופה; שוב למצרים -לפעולות
לשלושה ,וגילו קרוב לארבעים. יצא אנצו לברי ,שם נפגש שוב ,באפ הסברה; לבגדד -לשנתיים -לעידוד
אריך פרום סבר ,כי תולדות חייו ריל " ,1944עם יואל פלגי ,שהודיע ההתגוננות היהודית והעליה ארצה -כל
ואישיותו של אנצו מעידים על תשוקה לאנצו ,כי עליו לשוב מייד ארצה. זאת תוך 14שנים בלבד .בין שליחות
למות ,וכדי לא לפגוע ברגשותיה של בארץ סברו כי כבר לא היו אז יהודים לשליחות היה פעיל בחיי קיבוצו ,ובחיי
התנועה הציונית הסתלק מכתיבת בצפון .איטליה ,וכי אינו רשאי לפעול הישוב והתנועה הציונית -ציר בקו
ביוגרפיה עליו .יתכן .אם-כי לא היה על דעת עצמו ,בלי אישור המוסדות נגרס ,הוגה דעות עצמאי ,אחד המוחות
צורך להיות ציוני דווקא כדי להבחין בארץ והמפקדה הבריטית בקהיר המבריקים והמקוריים של תנועת העבו
באנרגיה ובאהבת החיים שפרצו מתוך
האיש .ושמא היו אלה ההעזה וההרפת- ובאיטליה. דה בארץ.
קנות ,אי השקט ,שדחפו אותו .על כך תגובתו של אנצו היתה חד משמעית:
עונה פלגי ,ומסכימים אתו אחרים :״ליא ״לא בא בחשבון ...אני נשמע למשמעת תובע לצנוח
ההרפתקה משכה את לבו .שבע מעללים הפנימית שלי״ .לא הועיל גם נסיון של
בן-גוריון להטעותו לחשוב ,כי עליו בקיץ 1943מונה מטעם מוסדות הי
היה ועל מעשיו התהלכו אגדות״. לחזור ארצה בענייני קיבוצו ,גבעת- שוב לבחור מועמדים למה שכונה אז
אולי היה זה כתוצאה מהויכוח המת ברנר .אנצו שלח ארצה מכתב נזעם ״חדירה״ לאירופה :שליחות אל היהו
מיד שניהל עם אחיו הצעיר אמיליו, ביותר ,שעיקרו -״תשתדלו לא להק דים שנמצאו תחת הכיבוש הנאצי .מאז
שנעשה לאחד האנשים המרכזיים שות עלי בשעה זו״ ,והממונים עליו ואילך החל לחתור לכך שישלחו גם
במפלגה הקומוניסטית האיטלקית ,ולא אותו ,ולאיטליה דוקא .את מבוקשו
חד מפעילי המחתרת בשנות המלחמה. וחבריו נכנעו לו. השיג חרף התנגדותם העזה של אשתו -
יתכן שאנצו ,כציוני שבין אחיו ,חש פי הוא עבר קורם צניחה מזורז ביותר, שתמכה בכל שליחויותיו הקודמות,
עליו להוכיח שגם הציונות תרמה, ובאמצע מאי הוצנח -כנראה בסביבות וחרף הסתייגותם המפורשת של ראשי
נחלצה ברגע הנכון ,וסיכנה חיי אנשיה. פירנצה ,ונפל מייד לידיה של יחידה הישוב .שלוש שנים לפני מותו סיפר
אולי היה זה איש שלא יבול היה ״להיות גרמנית .לאחר כמה שבועות במחנה בן-גוריון כי אנצו בא להיפרד ממנו
רק שולח ולא עזלוח״ .הוא ידע כי שבויים בגרמניה הועבר לבית כלא, ברגע האחרון ,והודה ,שהסתיר מפניו
הצנחנים יוצאים "לדרך ממנה אולי לא ומשם למחנה מעבר שבצפון-איטליה, את תכניותיו ,״כי ידעתי שלא תתן לי
ישובו ,ולא יכול היה שלא לצאת עמם. ובאוקטובר -לדכאו ,שם הוצא להורג לצאת״ .ואמנם -״הייתי עושה הכל כדי
ואולי אין לחפש כאן הגיון ,אלא ב 18-בנובמבר .1944כל מי שהכירו לא לתת לו לצאת .ידעתי הסכנה החמו
משהו שמעבר לו ,מחויבות לא רק באותם חודשים נוראים של שבי ועינו רה שביציאה והייתי מתנגד .לא הייתה
ליהודי איטליה שביניהם צמחה משפ יים ,דיבר אחר-בך בהערצה עמוקה על
חתו ,ואפילו לא רק לעמו ,לכל יהודי, התנהגותו היוצאת מגדר הרגיל ,ועל
ל״אהבת היהודי האחרון עד מוות״,
כדבריו של חיים בן-אשר ,אלא לעצמו, האנושיות והעוצמה שקרנו ממנו.
ולהרגשתו שאין הוא יכול שלא ללכת;
ששליחות זו היא המשך טבעי לקודמו אנצו סרני ובני משפחתו לפני צאתו לשליחותו האחרונה ,הבן דניאל בשורה הקדמית
תיה ,לראייתו את עצמו כשליחם של
מפעל וערכים ,שלא יוכל אחר-כך לע
מוד מול עצמו ,לולי הלך.
אלמנתו ,עדה ,הפכה אחרי המלחמה
לאחת ממנהיגות ההעפלה מאיטליה
ארצה .בנותיו ,חנה והגר ,הן הממשי
כות את המשפחה ,שכן הבן דניאל,
כותב המכתב ,נהרג יחד עם אשתו עופ-
רה לבית קיטרון באסון מעגן ,במהלך
אזכרה לצנחנים ,ביניהם אביו ,בשנת
,1954שעה שמטוס שהנמיך טוס כתוצ
אה מרשלנות ,נפל לתוך קהל הצופים
והרג רבים ,ביניהם גם צנחנים שניצלו
וחזרו לארץ.