Page 10 - etmol 72
P. 10
פים כשהם קטנים .ואולי הוא העונש ביפו חטא ,הן בבושת פנים וענוה ומידות
הזה בעוון חילול שבת שמתאספים טובות ,הן בעסק תורה ביום ובלילה כל
חבורות-חבורות ושותים שיכר ומדב ולא נוכל להתפאר ולומר נקיים אנחנו, אחד לפי כוחו ,הם בצניעות נשים וא
רים על חבריהם וברוב דברים לא יחדל על כל זה ,לפי הנשמע ,כי אתכם היא נשים .והנה אמת הדבר ידוע לכל ,שעי
פשע ...על כן עשינו נדר גמור ללמוד במידה יותר גדושה ,ואין דומה מי שמכ קר עלייתנו לארץ הקודש אינה אלא
בכל שבת קודם ׳עלינו לשבח׳ איזה עיס את המלך בפניו למכעיסו שלא לקדש עצמנו במקום הקודש ולהרבות
הלכות מהמשנה תיקון לנשמות עוללים בפניו ,כי אתם יושבים בשערו של בעסק התורה ובמידות הישרות אולי
נזכה לקרב קץ גאולתנו...וחס וחלילה
ויונקים״. המלך״. כמעט נהפכה הקערה על פיה שלא די
ומשלא השתפר המצב הטילו כמה שלא תיקנו וקידשנו אלא שאיבדנו מה
סגולה בדוקה מחשובי העדה ״עונש״ על עצמם .רבה שהיה בידנו ...זה בא בשערו וזה
של העדה בירושלים שלום אלשיך, במלבושו וזה בעזות מצחו ,וגרמנו
אבל כל התקנות לא הועילו והמוות שילדיו מתו זה אחר זה ,תלה את הדבר לעצמנו כמה צרות ובפרט צרות המזו
המשיך לקצור בתינוקות ואז פנו התי בפסק-דין מקל שהוציא בענייני איסור-
מנים לאשכנזים ותיקי ירושלים ושאלו והיתר ,וכדי לתקן את ״החטא״ פרש מן נות ושיכול הבנים רחמנא-ליצלן...
לעצתם .אלו גילו את אוזנם על סגולה הרבנות וקיבל עבודה כמשרת בבית- אשר על כן הסכמנו אנחנו החתומים-
בדוקה שהם השתמשו בה בשנותיהם חולים .בני עדתו לחצו עליו שיחזור מטה למנות לנו אנשים בני תורה יראי
הראשונות בארץ ,בשרבו ביניהם לרבנות ,והוא הסכים לבסוף אבל רק שמים להיותם מפקחים ומוכיחים את מה
התינוקות שמתו :להשיא יתום ויתומה בתנאי שיהיה פטור מלהורות הוראות שראוי להוכיח ולתקן ...הנה את כל
אשר יורנו בדרכי תורתנו הקדושה
בבית-הקברות. ופסקי-דין. והסייגים שהיינו נוהגים במקומנו הרי
בשנת תרע׳׳ב ) (1912נוסדה בירוש מקרה אחר קרה בזמר ששישע את אנחנו מחייבים את עצמנו חיוב גמור
לים אגודה תימנית בשם ״החיים והש הבריות בקולו הערב -לוי חמדי .משמ ברצוננו ומדעתנו לקבל מהם באהבה
לום״ ,שכללה את צעירי העדה ומטרתה תו ילדיו ,ראה בכך אצבע אלוהים
העיקרית היתה לשמור על צביונה ועונש על-כך שזחה דעתו מקולו היפה ורצון טוב״.
המסורתי של העדה ולהכשיר את חב וממנגינותיו ,ועזב את ארץ-ישראל כיהודים תמימים ויראי-שמים שראו
ריה לחקלאות ולעבודת-האדמה .האגו בכל יד אלהים לא נתנו בני העדה התי
דה קיימה קופת-מלוה שבעזרתה היו ש״טימא״ אותה וגלה למצרים... מנית דעתם כלל על התנאים הסוציאל
משיאים נזקקים ויתומים .אגודה זו היו מן התימנים ששאלו שאילת- יים וההיגיניים שהיו בעוכריהם .הם
נתנה את דעתה על המחלות שקיננו חלום ,מה גרם למות הילדים ונאמר להם ידעו ש״אין מיתה בלא חטא ואין יסורים
בעדה ועמדה על שורש הרע ולחמה בו כי אם ישאו נשים מקהילות אחרות יחיו בלא עוון״ והואיל ו״בנים קטנים מתים
באורח טבעי .היא פיקחה על ההיגיינה בניהם .ואכן ,אלו מהם נשאו נשים בעוון אבותיהם״ התחיל לפשפש
במקומות ציבוריים כדי למנוע הדבקות במעשיהם .בדקו ומצאו שבהשפעת המ
והתפשטות מחלות .אחת התקנות ספרדיות ,העמידו ולדות בני קיימא. קום שינו קצת ממנהגיהם בענייני תפי
שהנהיגה האגודה היתה להעמיד לרשו המגיפה לא הצטמצמה רק בתחומה לה ,נשואין ,תלבושת ,וגזרו על עצמם
תו של כל סועד בסעודות מצוה ושמחה של ירושלים ,גם בין התימנים לשוב למנהגיהם הראשונים ולשמור
צלחת וכף ,במקום הקערה הגדולה עליהם בקפדנות .אחד מרבני הקהילה
שהיו מגישים לפני כל המסובים והכל שהתיישבו ביפו מתו ילדים רבים. העלה בכתב את מנהגי העדה למען ידעו
היו טובלים בה את פיתם באצבעותיהם. בפרוטוקול של ועד הקהילה התימנית בני העדה לנהוג לפיהם .לשם השגחה
לשם כך רכשה האגודה צלחות וכפות ביפו בשנת תרס״ה ) (1905נאמר :״גם על קיום המנהגים נתמנו בכל שכונה
היתה משאילה אותן חינם לכל מבקש. החליטו בל הקהילה לעשות תיקון על שבה גרו תימנים שנים-שלושה רבנים
משנמסר להם על הסגולה שהציעו מיתת-הבנים ,כי על הרוב בניהם נאס מפקחים וסמכות ניתנה בידיהם להחרים
האשכנזים לעצירת-המגיפה נטלו על את הממאנים ובית-דין הספרדים נתן אף
הוא את הסכמתו לחרם על העבריינים.
עצמם גם את ביצועה של זו.
לא בנקל נמצא זוג יתומים שיסכים עצה מתימן
לערוך את טקס כלולותיו בבית-
הקברות ,אולם משנמצא הזוג שנתן עברו שנים והמגיפה לא פסקה.
הסכמתו לדבר חלף בגדים והוצאות בשנת תרס״ב ) (1902פנו תימני ירוש
החופה שהובטחו לו מקופת האגודה, לים לרבנים בצנעא בירת תימן ושאלו
נערך טקס בו השתתפו מאות אנשים עצה מפיהם .באיגרת התשובה מנו רבני
ונשים מבני הקהילה .הקידושין נערכו צנעא נוסף לשינוי המנהגים הגורמים
באחד הבתים ,אחר״כך נערכה תפילה לתקלות ולמריבות גם את התלבושת
מלאת רגש וחרדה ולבסוף נהרו כל ״הפרוצה״ של הנשים ושנאת חינם
המשתתפים להר-הזיתים ,שם הועמדה
החופה ואחרי שבע-הברכות הנהוגות, שבין תימני ירושלים:
״...כל אחד בונה לעצמו ואת הישר
הוקראה תפילה מיוחדת. בעיניו יעשה וישן מפני חדש יוציאו
זקני התימנים טענו ,כי אחר־כך פחתו בענייני חופה ונשואין ,פריצות ,פרות
מקרי-המוות בקרב הילדים .בכל אופן הבשן מגלות שוקיהן וראשן פרוע וכל
משכבשו האנגלים את הארץ מידי אחד מתקן תקנות לפי דעתו בענייני
התורכים השתפרו התנאים הסוציאליים תפילות וברכות ,וקול מצה ומריבה בכל
וההיגייניים בארץ בכלל וגם בין התי קהל ...ואף-על-פי שגם אנחנו החותמים
מנים ,והמגיפה פסקה .מעל ראשם של פה לא הטהרנו מן המידה הרעה הזאת
בני-תימן סר צל המוות שריחף עליהם
במשך תקופה ארוכה.
10