Page 16 - etmol 98

‫לילה ראשון בכנרת‬ ‫נלהב אני‪ ,‬מסור בכל לבי לרעיון הקמת‬
‫הבית הלאומי שלנו על־ידי מעשים‬
‫בראשית המאה היתה הכנדת יפה כתמיד‪ ,‬הירדן זרם אליה וממנה‪ ,‬לידה שכנו‬ ‫ממשיים‪ .‬ולא רק שאני מסור לרעיון‬
‫כמה שבטים בדואים‪ ,‬לחופה עיירה אחת ‪ -‬שבריה ובה חיים יהודים וערבים‬ ‫זה‪ ,‬אלא שאני עסוק בהגשמתו כפי‬
‫יחד‪ ,‬וכל אזורה סביב־סביב בוער בשמש קיץ וריק ברובו‪ .‬ואז‪ ,‬בשנת ‪, 1908‬‬ ‫יכולתי‪ .‬ואולם יש רבים‪ ,‬והם לאד‬
‫קמה בו ההיאחזות היהודית הראשונה‪ ,‬התוה בדלייקה‪ ,‬היא חוות כנרת‪,‬‬ ‫דווקא מבני האינטליגנטיים אלא גם בין‬
‫ואחריה דגניה וכנרת המושבה וכנרת הקיבוץ ויישובים יהודיים רבים המקיפים‬ ‫ההמונים‪ ,‬אשר הרגש הדתי פג מליבם‬
‫היום סביב־סביב את האגם בצפיפות‪ .‬כיצד קמה ההיאחזות היהודית הראשונה‬ ‫והזיק המשיחי כבה אצלם ‪ -‬להם יש‬

‫ל ‪ T‬הכנרת‪ ,‬על־כך סיפר לימים צבי יהודה‪ ,‬מן המתיישבים הראשונים‪:‬‬ ‫לדאוג‪.‬״‬
‫בליל פורים תרס״ח ‪ - 1908 -‬קראני מנהל חוות בן־שמן‪ ,‬האגרונום משה‬ ‫הרב הרצוג מציין כי עד עתה התמק­‬
‫ברמן לשיחה בארבע עיניים‪ .‬התרחקנו אל שדה החיטה הקרוב‪ .‬ברמן פנה אלי‬ ‫דה התעמולה הציונית בפרלמנט הברי­‬
‫ואמר‪ :‬״אני רוצה לשוחח אתך בעניין מסוים בתנאי שהדבר יהיה סוד בינינו‪ ,‬אף‬ ‫טי ולא הגיעה להמונים האנגלים‪ .‬חשוב‬
‫איש מבין חבריך הקרובים ביותר אינו צריך לדעת אח תוכן שיחתנו עד בוא‬ ‫שדעת הקהל ברחוב האנגלי תלחץ על‬
‫מועד‪ ,‬אחה מבטיחז״‪ .‬הבטחתי לו‪ .‬ברמן המשיך‪ :‬״השמעת על דלייקהז ובכן‬ ‫הממשלה למען המטרות הציוניות והוא‬
‫שמע‪ .‬זה שנים שהאדמה הזאת נרכשה על־ידי הקרן הקיימת לישראל ועד היום‬ ‫מציע תוכנית לפעולה‪ .‬הרב סיים את‬
‫לא נעבדה‪ .‬מתפקידי להקים שם חווה ולנהלה‪ ,‬בקרוב אזדקק לפועלים‪ .‬לאחר‬ ‫מכתבו בבקשת סליחה מן המנהיג וייצ‪-‬‬
‫שהכרחיך ואח חבריך הפועלים‪ ,‬הריני מציע לך שתלכו אתי לדלייקה‪ .‬המוכן‬ ‫מן על ״שאיש פשוט יכול לראות מה‬
‫שאין העסקנים מרוב התרגשותם‬
‫אחה לקבל את הצעתיז״‬
‫ראשי הלך עלי סחרחר‪ ,‬צריך הייתי לאזור כוח ולהשקיט אח סערת לבי‪.‬‬ ‫יכולים לראות‪.‬״‬
‫במוחי התרוצצו מחשבות‪ ,‬אולי זה חלום‪ ,‬האומנם נלך אל הגליל ‪ -‬פסגת‬
‫השאיפותז ודווקא עלי ועל חברי שלא מזמן עלינו ארצה נפל האושר הזה!‬ ‫יורשו של הרב קוק‬
‫״ובכן‪ ,‬מה תשובתךז״ האיץ בי ברמן‪ ,‬ואני עניתי בחיוב‪ .‬רק תנאי אחד יש לנו‪,‬‬
‫אמרתי‪ ,‬בלי נשק לא נוכל ללכת לשם‪ .‬כן עליך להבטיח שתהיה לנו סירה‪ ,‬איך‬ ‫בסוף שנת תרצ״ה‪ ,1935 ,‬מת רבה של‬
‫ארץ‪-‬ישראל הרב אברהם יצחק קוק‪,‬‬
‫אפשר לחיות על החוף בלי סירהז‬ ‫והרב הרצוג נבחר לרבה הראשי של‬
‫ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬התפקיד היחיד שהיה‬
‫פועלי כנרת הראשונים‬ ‫מוכן לעזוב בשבילו את קהילתו‪.‬‬
‫בחודש שבט תרצ״ג‪ ,‬ינואר ‪ ,1937‬באו‬
‫ובוקר אחד העמיסו חברינו את חפציהם וכלי עבודה על עגלה ויצאנו צפונה‪.‬‬ ‫הרב ומשפחתו לנמל חיפה‪ .‬הרב ירד‬
‫כל הדרך הלכנו ברגל‪ ,‬ליד העגלה‪ ,‬לעת ערב הגענו אכרון־יעקב ולנו שם‪.‬‬ ‫בחוף ובירך ״שהחיינו״‪ ,‬ועלה שם אל‬
‫למחרת יצאנו לחיפה‪ ,‬שוב ברגל‪ ,‬משם פנינו דרך העמק אל ג׳יסר אל מג׳אמה‬ ‫הרכבת‪ .‬תושבי המושבות שבדרך‬
‫קיבלו את פניו בהמוניהם‪ .‬הרב ירד‬
‫)הוא גשר נהריים כיום( ומשם למלחמיה‪ ,‬ובה עשינו את חג השבועות‪.‬‬ ‫בתחנת ראש‪-‬העין‪ ,‬ושם נתקבל על‪-‬ידי‬
‫למחרת שבועות יצאנו לכיוון דלייקה‪ .‬לעינינו נגלה הירדן‪ ,‬גדולה היתה‬ ‫נציגי יישובי השרון והמשיך במכונית‬
‫האכזבה למי שראו ברוסיה את נהרות דנייפר ודנייסטר‪ .‬ראינו נחל קטן‪ ,‬סואן‬ ‫לירושלים‪ .‬קהל גדול ציפה לו ברחובות‬
‫ורועש על מימיו הדלים‪ ,‬הזהו גאון הירדן חלום נעורינוז והנה לפנינו הכנרת‪,‬‬ ‫העיר ולמחרת באו לברכו חיים וייצמן‬
‫נדהמנו מיופיה‪ .‬ליד האגם פגשנו ילדי בדואים ערומים ומלוכלכים‪ .‬הגענו למקום‬ ‫ומשה שרתוק‪-‬שרת בשם התנועה‬
‫ליד שפת הכגרת‪ ,‬שם התרוממה גבעה‪ ,‬ועליה בית בנוי אבני בזלת שחורה‪.‬‬ ‫הציונית‪ .‬יום אחר‪-‬כך נערך טקס‬
‫ההכתרה הרשמי בבית‪-‬הכנסת החורבה‬
‫לרגלי הגבעה מפתרים היו אוהלי בדואים‪.‬‬ ‫בעיר‪-‬העתיקה‪ .‬לא עברו ימים רבים‬
‫פירקנו את חפצינו והגהנום על יד קיר הבית ‪ -‬אורווה גדולה‪ ,‬שהזבל שבה לא‬ ‫והרב החל בשליחותו הראשונה ‪-‬‬
‫נוקה זה שנים רבות‪ .‬התחלקנו לשתי קבוצות‪ .‬אחת ניקתה אח הזבל מן הבית‪,‬‬ ‫הופעה לפני הוועדה הבריטית בראשות‬
‫והשניה סיקלה אח האבנים מהגבעה‪ .‬עבדנו כל היום והלילה‪ .‬בחצות פרש כל‬
‫אחד אל משכבו על רצפת החאן‪ ,‬הלב היה מלא‪ .‬יישוב יהודי קם על שפח הכנרת‪.‬‬ ‫הלורד פיל‪ ,‬שבאה לדון בעתיד הארץ‪.‬‬
‫במשך עשרים ושלוש שנים עמד הרב‬
‫ב״צ מיכאלי‬ ‫בראש הרבנות בארץ‪ .‬מרותו הדתית‬
‫היתה מקובלת על הרוב ועם זאת‪ ,‬הוא‬
‫פעל בכל תחומי החיים של היישוב‬
‫באותם ימים‪ ,‬שעמד בצומת היסטורי ‪-‬‬
‫ימי המאבק‪ ,‬השואה‪ ,‬המלחמה על עצמ­‬
‫אות‪ ,‬הקמת המדינה והעליה הגדולה‪.‬‬
‫בכל המאבקים הללו היה הרב שותף‬
‫בעל השפעה‪ .‬הוא היה מקובל על רבים‪,‬‬
‫גם על היישוב החילוני‪ ,‬אף כי לא נמנע‬
‫מעימותים עמם‪ ,‬בעיקר בעניין חינוכם‬
‫של ״ילדי טהרן״ שהובאו לארץ בשנת‬
‫‪ ,1943‬או בנושא השרשת החוק היהודי‬
‫התורני‪ ,‬ואולם תמיד ראה את עצמו‬
‫חלק מן היישוב‪ ,‬ולוחם את מלחמותיו‪.‬‬
‫בתמוז תשי״ט‪ ,‬יולי ‪ ,1959‬הלך לעולמו‬
‫והוא בן שבעים‪ ,‬ושמו נרשם בין מנהי­‬
‫גיו הרוחניים של העם והלוחמים למעו‬

‫עצמאותו‪.‬‬

‫‪16‬‬