Page 17 - etmol 98

‫והקב״ה ברוב‪.‬רמ;ד והסדיר עזר‬ ‫מעשה נוואשל הווח‬
‫על יד• א׳'מעסד?"‪.‬להוציאו עתוך‬ ‫אשו)כ)ס ננוף אשה‬
‫נוף ד»«ה ‪.‬־וזה ‪.‬היה ב‪2‬ני קהל‬
‫והתפילות והתיקונים שעשו חכמי ירושלים כדי לגרשו‬
‫ועדהיבאער יעידץ* ^ ‪T‬ון‬ ‫'מאת נקדימון רוגד'‬
‫‪,‬בסדך‪-.‬ד‪.‬םפר‬

‫פ ע הי קי רוז ט ־ ל ם ר>בכיא‬

‫» ג וו‬

‫דק־עדות ב ^קבל‪re‬‬

‫הכיסא‪ .‬״ונכנסה זאת האשה בחוזק ובכעס גדול‪ ,‬והיא‬ ‫המעשה הנורא היה בירושלים בשנת תרס״ג‪.1903 ,‬‬
‫מתקוטטת וכועסת בפנים‪ ,‬ומרוב כעסה ושיחה ניתנה לו‬ ‫הזכות להוציא את הרוח מגוף האשה נתגלגלה לידיו של‬
‫רשות להיכנס בגופה‪.‬״ חכם חזן יעץ לרוח עצת ידיד‪ ,‬לצאת‬ ‫החכם המקובל בן״ציון מרדכי חזן‪ .‬לא בנקל עלה הדבר‬
‫בידו‪ .‬בנוכחים במעמד גירוש הרוח בכ״ה באב‪ ,‬ליד קבר‬
‫מגוף האשה‪.‬‬ ‫שמעון הצדיק‪ ,‬היה גם המו״ל הירושלמי שבתי רחמים‬
‫מזרחי‪ .‬הוא נפעם ונרגש מן הזעקות האיומות‪ ,‬שזעק הרוח‬
‫השיב הרוח כי נוח וטוב לו בגופה של האשה ואין לו כוונה‬ ‫בשעה שיצא מגוף האשה‪ ,‬עד כדי כך שביקש ממגרש‬
‫להיות נע ונד בארץ‪ .‬חכם חזן הבטיח לעשות לו ״תיקון״‪,‬‬ ‫הרוחות עצמו‪ ,‬חכם חזן‪ ,‬לכתוב את סיפור המעשה והדפיס‬
‫שישיבו לגן העדן‪ .‬הרוח עמד בסירובו‪ ,‬עד שלבסוף‬ ‫אותו שנה אחר״כך‪ ,‬בתרס״ד‪ ,‬בספרון בן ארבעה״עשר‬
‫הסכים‪ ,‬אבל דרש שיכינו סעודה לתלמידי חכמים עניים ‪-‬‬ ‫עמודים‪ .‬הספרון נשלח לכל תפוצות ישראל‪ ,‬כדי שידעו‬
‫לחם‪ ,‬בשר ואורז‪ .‬החלו לדון עמו מהיכן יצא‪ .‬הרוח הציע‬ ‫הבריות להיזהר מפני הכעס‪ ,‬המביא אסון‪ .‬וכך סיפר ב״צ‬
‫לצאת מעיניה של האשה‪ ,‬מאוזנה ולבסוף אמר שיצא ממקום‬ ‫מרדכי חזן על הפרשה‪ ,‬שתחילתה ביום ג׳ י״ח באב וסופה‬
‫שנכנס‪ .‬הוא מיאן לפרט יותר מכיוון ש״בושה לומר״‪ .‬עוד‬
‫התנה הרוח שיאמרו עליו קדיש שנתיים וידליקו שמן לזכרו‬ ‫ביום ג׳ כ״ה באב‪:‬‬
‫שלושה חודשים‪ ,‬ודווקא בשבתות ובראשי חודשים‪ ,‬וכל״כך‬ ‫האשה לאה בת הרב דוד כהן מערבי‪ ,‬אשת יחזקאל‬
‫רחמים הבבלי‪ ,‬חלתה לפתע‪ .‬שלושה חודשים טיפלו בה‬
‫כדי לטהרו מטומאתו בשבע השנים ששכן בגופו של כלב‪.‬‬ ‫הרופאים ולא ריפואה‪ .‬נמלכו וקראו לחכם מערבי‪ ,‬דוד‬
‫אמר חכם חזן לרוח שהוא הולך לביתו כדי להכין את‬ ‫שטרית שמו‪ .‬מייד קבע החכם כי באשה נכנם רוח וזה פשר‬
‫הסעודה לי״ד תלמידי חכמים‪ ,‬שיבואו לאכול ולברך‪ .‬אז‬ ‫מחלתה‪ .‬הוא כתב לה ״שמות״ והקטיר לפניה קטורת והנה‬
‫הודיע הרוח כי הבטחתו בטלה ומבוטלת‪ .‬חבריו אינם‬ ‫החל הרוח לדבר מתוך גופה של האשה‪ .‬החליטו לשמור‬
‫מסכימים שיצא מגוף האשה ואף־על־פי שאינם יהודים‪ ,‬גם‬ ‫סוד‪ ,‬אך הזעיקו אל בית האשה את החכם ב״צ מרדכי חזן‪,‬‬
‫הם מבקשים ״תיקון״‪ .‬איים עליו חכם חזן כי יגזור עליו‬ ‫שהיה תלמידו המובהק של הגאון המפורסם בכל ערי הודו‪,‬‬
‫נח״ש )נידוי‪ ,‬חרם‪ ,‬שמתא( ויוציא אותו מגוף האשה על‬ ‫פרס וערביסטאן‪ ,‬הרב יוסף חיים‪ ,‬ראש גולת בבל רבתי‪.‬‬
‫כורחו‪ .‬הרוח נבהל‪ ,‬ודרש שיביאו אליו את הראשון״לציון‬ ‫האשה היתה מיושבת בדעתה וסיפרה לחכם את קורות‬
‫הרב יעקב שאול אלישר )יש״א ברכה(‪ .‬השיבו לו ‪ -‬הרב‬ ‫מחלתה‪ :‬יום אחד החלה מתקוטטת עם שכנתה‪ .‬עוד הקטטה‬
‫זקן מופלג )בן שמונים ושש היה( ״וככוחו אז אין כוחו‬ ‫נמשכת‪ ,‬נכנסה אל בית״הכיסא ״והיו מקללות זו את זו‬
‫בכעס וברוגז גדול‪ ,‬אחת מבחוץ ואחת מבפנים״‪ .‬עוד היא‬
‫עתה״‪ .‬השיב הרוח ‪ -‬״ירכב בעגלת סוסים ויבוא‪.‬״‬ ‫מספרת את סיפורה‪ ,‬החלה דעתה של האשה לאה להיטרף‬
‫אמר לו חכם חזן כי הראשון־לציון אינו מסוגל לילך‬
‫אפילו ד׳ אמות‪ ,‬אך גם הוא יתפלל בעד תיקון נשמתו של‬ ‫עליה והרוח החל לצחוק בפניו של חכם חזן‪.‬‬
‫הרוח‪ .‬נפרדו מן הרוח לשלום והלכו אצל הרב יחיא התימני‪.‬‬
‫הוא אישר שאכן לפני שבע שנים נהרג בתימן בחור אחד‬ ‫מתברר כי לדוד שטרית אמר הרוח ששמו יחיא‪ .‬עכשיו‪,‬‬
‫מבני אברהם עראקי‪ .‬את שמו לא ידע‪ .‬הלכו גם אל‬ ‫כשגזר עליו החכם שיאמר את האמת‪ ,‬כדי שיוכל לעשות לו‬
‫הראשון־לציון והוא אמר כי אם ייאות הרוח לצאת‪ ,‬יש‬ ‫״תיקון״ בשמו האמיתי‪ ,‬השיב הרוח ששמו צאלח בן‬
‫אברהם עראקי ושם אמו דבורה‪ .‬מוצאו מתימן ומשלח ידו‬
‫לערוך הסעודה כבקשתו והוא יפרע את הוצאות הסעודה‪.‬‬ ‫היה צורפות כסף‪ .‬עדיין בחור היה‪ ,‬קרוב לחופתו‪ ,‬והנה‬
‫חכם חזן החל מייד בהכנות‪ .‬הוא היטהר בטבילה במקווה‪,‬‬ ‫נרצח במדבר בידי גויים‪ ,‬ולא היתה לו קבורה‪ .‬אמר שאינו‬
‫ציווה לקבץ י״ד תלמידי חכמים ״אבירי לב״‪ ,‬לקח עמו‬ ‫יודע לדבר בלשון הקודש‪ ,‬שיתום היה מקטנותו ולא למד‬
‫שופר וגם עשב ״הנקרא רוטא ובלשון ערבי זדאב״ והלכו‬ ‫תורה‪ .‬אף״על־פי־כן‪ ,‬ידע לומר ״שמע ישראל״ ״במרוצה‬
‫אצל האשה‪ .‬חכם חזן אמר ״וידוי״ ובדמעות שליש תפס את‬ ‫ובדקדוק״‪ .‬הוא נרצח לפני שבע שנים ורוחו נתגלגל בגופו‬
‫הדופק של האשה והחל לעשות ״הייחוד״ ככתוב ב״שער‬ ‫של כלב‪ .‬כשמת הכלב‪ ,‬ביקש הרוח להשתטח על קברו של‬
‫הייחודים״ של הרב חיים ויטאל‪ .‬עודו בתוך ״הייחוד״‪ ,‬החל‬ ‫שמעון הצדיק בירושלים‪ ,‬והצדיק לא קיבלו‪ .‬הלך הרוח‬
‫הרוח צועק ומנסה לבלבלו ואומר כי ״אינו מתרצה לצאת‬ ‫להישען על גזע עץ זית סמוך‪ ,‬ואז שמע ״קול אש ולהבת‬
‫כלל ועיקר״‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא הוציא לשון לעומת החכם‪,‬‬ ‫המחלוקת של אלו הנשים״‪ .‬נכנם הרוח לחצר ונחבא בבית*‬
‫צחק ולעג לו‪ .‬חכם חזן הכהו מכה גדולה על לחיו‪ ,‬השיב לו‬
‫בקללות נמרצות ואיים עליו בחרם‪ .‬נבהל הרוח ואמר כי‬
‫יצא‪ .‬החלו ללמוד בחברותא מה שצריך ללמוד למנוחתו‪,‬‬
‫ואילו הרוח ״חזר להוציא לשון ולהתלוצץ עלינו״‪ .‬לבסוף‬
‫נאלם דום‪ .‬החבורה נתפזרה ואיש איש הלך לדרכו‪ .‬כל י״ד‬
‫תלמידי החכמים שזומנו למבצע ביום כ׳ באב תרס״ג קיימו‬
‫בחתימת שמם כי הכל אמת ויציב וכי שמעו במו אוזניהם את‬

‫כל הנאמר לעיל‪.‬‬

‫‪17‬‬