Page 212 - ורד נועם סופי לאתר
P. 212

‫פרק ג‬

‫עדותו של יוספוס לבין מעשה המסופר בספרות חז"ל‪‘ 54.‬העיד ר' יהושע על‬
‫העצמות שנימצאו בדיר העצים‪ .‬אמרו חכמ' מלקט עצם עצם הכל טהור'‪55.‬‬
‫מסורת זו מתפרשת ביתר הרחבה בתוספתא‪‘ :‬אמ' ר' שמעון בן עזאי‪ 56,‬מעשה‬
‫שנמצאו עצמות בירושלם בדיר העצים‪ 57,‬ובקשו חכמ' לטמא את ירושלם;‪58‬‬
‫אמ' להן ר' יהושע‪ 59,‬בושת היא לנו וכלימה שנטמא את <[עי]רבותינו>;‪ 60‬איה‬
‫מיתי מבול איה הרוגי נבוכדנצר‪ 61,‬איה הרוגים שנהרגו במלחמה‪ 62‬ועד עכשיו‪,‬‬

                                           ‫אבל אמרו ודאי טמא ספק טהור'‪63.‬‬
‫גם במקרה המתואר כאן נמצאו עצמות במקדש‪ ,‬ואף כאן חששו חכמים‬
‫לטומאת ירושלים כולה‪ .‬לפיכך אפשר שלפנינו‪ ,‬אצל יוספוס ובתוספתא‪ ,‬שתי‬
‫גרסאות של אותו מעשה‪ .‬מתברר שחשש הטומאה במעשה התנאי איננו מפני‬
‫טומאת עצמות באוהל‪ ,‬שהרי חז"ל פטרו עצמות מטומאת אוהל; המדובר בספק‬
‫טומאה מחמת מגע‪ 64,‬ועל זה פוסקת התוספתא‪ ,‬ש'ספק — טהור'‪ .‬לשיטת‬
‫הרמב"ם‪ ,‬חששו מלכתחילה למקדש ולירושלים גם מחמת קברות‪ 65.‬טענת‬
‫ר' יהושע בתוספתא היא‪ ,‬שאין חוששים לספק טומאה במקרה הנדון כשם שאין‬
‫חוששים לקברים ישנים שכבר אבד זכרם‪ 66.‬מכאן שגם בעדותה של רשימת‬

‫קולאוטי‪ ,‬פסח‪ ,‬עמ' ‪ 106‬הערה ‪ ,64‬ושם הפנה רק למקבילתה הבבלית של התוספתא‬                     ‫‪	54‬‬
                                                    ‫שתובא להלן‪ ,‬בבלי‪ ,‬זבחים קיג ע"א‪.‬‬
                                                                     ‫משנה‪ ,‬עדויות ח ה‪.‬‬    ‫‪5	 5‬‬
                                                                                          ‫‪5	 6‬‬
 ‫במקבילה‪ ,‬בבלי‪ ,‬זבחים קיג ע"א‪ ,‬אין מובא שמו של מוסר‪ ,‬והברייתא פותחת ב'מעשה'‪.‬‬              ‫‪	57‬‬
‫בבבלי שם (על פי כתב יד תימני‪ ,‬קולומביה ‪‘ :)X 893 — T 141‬פעם אחת מצאו עצמות‬
                                                                                          ‫‪5	 8‬‬
                                                                    ‫בלשכת דיר העצים'‪.‬‬     ‫‪	59‬‬
              ‫בכתב יד וינה‪' :‬ירושלם כולה'‪ .‬בבבלי‪' :‬וביקשו לגזור טומאה על ירושלם'‪.‬‬         ‫‪6	 0‬‬

                                                 ‫בבבלי‪' :‬עמד ר' יהושע על רגליו ואמר'‪.‬‬     ‫‪	61‬‬
‫בכתב יד ערפורט‪' :‬רבותינו'‪ .‬בכתב יד וינה‪' :‬בושה וכלמה היא שנטמא את בותינו'‪.‬‬                ‫‪	62‬‬
‫במהדורת צוקרמנדל תיקן בפנים על פי כתב יד וינה‪' :‬ביתינו'‪ .‬ליברמן (תו"ר‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪)185‬‬        ‫‪	63‬‬
‫ביאר שצ"ל [עי]רבותינו‪ ,‬עיר אבותינו‪ ,‬כמו שהוא במקבילה בבבלי‪' :‬לא בושה וכלימה היא‬           ‫‪	64‬‬

                                                    ‫לנו שנגזור טומאה על עיר אבותינו'‪.‬‬     ‫‪	65‬‬
                   ‫בבבלי‪' :‬איה מתי נבוכדנצר'‪ ,‬ומכאן ואילך לא צוטט המשך הברייתא‪.‬‬           ‫‪	66‬‬

                                                             ‫כתב יד וינה‪' :‬מן המלחמה'‪.‬‬
                                                         ‫תוספתא‪ ,‬עדויות ג ג (עמ' ‪.)459‬‬
‫'ולא אמרו‪ :‬שמא נטמאו זה בזה וזה מזה ותתפשט הטומאה'‪ ,‬פירוש המשנה לרמב"ם‪,‬‬

                                                                        ‫נזיקין‪ ,‬עמ' שלה‪.‬‬
                                                                                     ‫שם‪.‬‬

‫הסוגיה בזבחים קיג ע"א תופסת שר' יהושע התכוון לומר שהרוגי נבוכדנצר פונו‬

‫] ‪[ 202‬‬
   207   208   209   210   211   212   213   214   215   216   217