Page 279 - ורד נועם סופי לאתר
P. 279
מגמות בהלכה התנאית
ובאמת ,מניין נובעת הפלגה זו? כפי שראינו ,לחידוש זה שני פנים:
(א) החלת טומאת המת על כלים גם באמצעות מגע; (ב) ‘הארכת' שרשרת
ההידבקות בטומאה באמצעות מגע עד לשלוש וארבע חוליות אחרי המת עצמו.
נראה לי שההיבט השני נובע מן הראשון ,כלומר החלת הטומאה על הכלים היא
שגרמה באופן בלתי נמנע ליצירת שרשרות הטומאה .השיקול שפעל בעניינם של
הכלים הוא ככל הנראה שיקול פרשני בשילוב תפיסה ‘ראליסטית' של הטומאה.
נראה שהדרשה בספרי במקרה זה אינה רק תימוכין מאוחרים להלכה
קיימת ,אלא גם רמז לדרך שבה נוצרה הלכה זו מלכתחילה .מבמדבר לא יט-
כד נלמד שהלוחמים במלחמת מדיין נחשבו טמאים לנפש .הנחה סבירה היא,
שלוחמים אלה הרגו את אויביהם בחרב או בכלי נשק כלשהו ,ולא בידיהם
החשופות .מכאן מתבקשת המסקנה ,שאכן ‘בא הכת' ולימד על החרב שהיא
טמאה טומאת ז' והנוגע בה טמא טומאת ז' .הא למדנו לכלים ואדם' 194.חובת
כיבוסם של הבגדים ‘ביום השביעי' (שם כד) בפסוקים אלה אכן מייצרת שרשרת
של טומאות שבעה :מת (ההרוגים המדייניים)–כלים (חרב)–אדם (הלוחמים
הישראליים)–כלים (בגדי הלוחמים ,הטמאים שבעה ולפיכך משפיעים גם על
הבאים אחריהם) .טומאת שבעה של החרב הנוגעת במת ושל הבגדים הנוגעים
באדם שנטמא במת מלמדת שמגע אדם — מת או טמא מת — בכלים מטמא
אותם בדרגה שווה לשלו .טומאתם של הכלים (בגדים) שנגעו באדם (הלוחמים),
שנגע בכלים (חרב) ,שנגעו במת (הרוגי מדיין) ,מלמדת בהכרח ,בקל וחומר,
שגם כלים שנגעו ישירות בכלים שנגעו במת ,או באדם שנגע ישירות במת,
ייטמאו ,כלשון המדרש:
<<כלים>> וכלים 195מנ' ,אמרת קל וחומ' הוא .ומה כלים הנוגעין באדם הנגע
בכלים הנוגעין במת הרי הן טמאין ,כלים הנוגעין בכלים הנוגעין במת דין הוא שיהו
טמאין .כלים באדם מנ' ,אמרת קל וחומר הוא .ומה כלים הנוגעין באדם <<הנוגע
בכלים והנוגעין במת הרי הן טמאין ,כלים הנוגעין באדם>> 196והנגע במת דין הוא
שיהו טמאין197.
1 94ספרי במדבר קל (עמ' .)168
1 95בכתב יד רומי ' :32אדם וכלים' .אבל המשך הדרשה' :כלים הנוגעין בכלים' מלמד שהנכון
כגרסת עדים אחרים וכפי שקבע הורוביץ במהדורתו' :כלים וכלים'.
1 96בכתב יד רומי 32נשמט מחמת הדומות והושלם השלמת מהדיר על פי העדים האחרים ביד
פרופ' מנחם כהנא ,במהדורתו שטרם יצאה לאור.
1 97ספרי במדבר שם.
] [ 269
