Page 284 - ורד נועם סופי לאתר

‫פרק ד‬

‫ַהּ ֹנגֵ ַע ּ ְבנִ ְב ָל ָתּה יִ ְט ָמא ַעד ָה ָע ֶרב‪ :‬וְ ָה ֹא ֵכל ִמּנִ ְב ָל ָתּה יְ ַכּ ֵבס ּ ְבגָדָיו וְ ָט ֵמא ַעד ָה ָע ֶרב‬
‫וְ ַהּ ֹנׂ ֵשא ֶאת נִ ְב ָל ָתּה יְ ַכּ ֵבס ּ ְבגָדָיו וְ ָט ֵמא ַעד ָה ָע ֶרב' (ויקרא יא לט‪-‬מ)‪ 220.‬הפסוקים‬
‫בפרשת נבלה מונים טומאת נשיאה נוסף על טומאת מגע‪ ,‬ומכאן הפרשנות‬
‫המתבקשת שמשא היא פעולה שאינה כרוכה במגע ישיר במקור הטומאה‪.‬‬
‫מדרש ההלכה לומד את דין המשא מטומאת הנבלה לטומאת המת‪‘ 221:‬מנ'‬
‫שמטמא בהסיט? אמרת‪ :‬קל וחומר הוא‪ ,‬מה נבלה קלה הרי הוא מטמי בהסט‪,‬‬
‫ומת חמור דין הוא שיטמי בהסט! או מה להלן טומאת ערב אף כאן טומ' ערב?‬
‫אמרת‪ :‬מקום שמגעו טומאת ז' הסיטו טומאת ז'‪ ,‬מקום שמגעו טומאת ערב‬

‫הסיטו טומאת ערב'‪222.‬‬
‫‘היסט' מציין ברגיל נדנוד והזזה‪ ,‬בלא מגע ישיר‪ ,‬של מקור טומאה המטמא‬
‫את נושאיו‪ .‬טומאה זו היא מעין הרחבה של טומאת משא‪‘ :‬מסיט בכלל נושא‬
‫הוא‪ ,‬וכל דבר שמטמא במשא מטמא בהיסט'‪ 223.‬אבל אפשר שכוונת המדרש‬
‫כאן לאתר את מקורה של טומאת משא בכלל‪ ,‬והוא מכנה אותה ‘הסט'‪ 224,‬כפי‬
‫שעולה גם מדרשה מקבילה בספרי זוטא‪ .‬המדרש מקשה‪ ,‬שמא תהא טומאת‬
‫המסיט את המת כטומאת המסיט את הנבלה — טומאת ערב בלבד — שכן‬
‫נלמדה בקל וחומר מנבלה‪ ,‬ומשיב שטיב טומאת ההיסט נלמד מן ההקשר‪.‬‬
‫הנבלה המטמאת טומאת ערב‪ ,‬גם היסטה טומאת ערב‪ .‬המת מטמא שבעה‪,‬‬
‫ולפיכך גם היסטו יטמא שבעה‪ 225.‬דיון מקביל נמצא גם בספרי זוטא‪ ,‬אלא ששם‬

‫מוצע גם לימוד אחר לטומאת משא של מת‪ ,‬ואילו הקל וחומר מנבלה נדחה‪:‬‬

‫‪ 220‬ראו משנה‪ ,‬כלים א ב ועוד‪.‬‬
‫‪ 2 21‬על קשר בין טומאת נבלה וטומאת מת ברובד המקראי כחלק ממערכת הקבלות בין חוקים‬
‫החלים על ישראל לבין חוקים החלים על החי והצומח שבבעלותם ראו אילברג–שוורץ‪,‬‬

‫הפרא‪ ,‬עמ' ‪ ,126-122‬בעיקר ‪.123‬‬
‫‪ 222‬ספרי במדבר קכז (עמ' ‪.)164‬‬

‫‪ 2 23‬רמב"ם‪ ,‬טומאת מת א ז‪ .‬ראו תוספתא‪ ,‬אהלות א א (עמ' ‪.)598‬‬
‫‪"' 2 24‬בהסט" — היינו במשא ממש' (המיוחס לראב"ד)‪ .‬ראו גם רד"ף; זרע אברהם; הנצי"ב‪.‬‬
‫ואמנם הרמב"ם בראש הלכות טומאת מת (א ב) מצטט מדרש זה כמקור לטומאת משא של‬
‫מת בכלל‪ ,‬אלא שהוא נוקט 'מטמאה במשא' ולא 'בהסט'‪ ,‬כגרסת המדרש לפנינו‪ ,‬ואולי‬
‫זוהי פרפרזה פרשנית משלו‪ .‬מעניין שבעל 'כסף משנה'‪ ,‬שם‪ ,‬מפנה אל דרשת הספרי דידן‪,‬‬

‫ואינו מציין כלל להבדל‪.‬‬
‫‪ 2 25‬שתי הגישות העקרוניות הללו מכונות בתלמוד הבבלי 'דון מינה ומינה' או 'דון מינה ואוקי‬

‫באתרה'‪ .‬ראו יבמות עח ע"ב; בבא קמא כה ע"ב ועוד‪.‬‬

‫] ‪[ 274‬‬