Page 285 - ורד נועם סופי לאתר
P. 285

‫מגמות בהלכה התנאית‬

‫אין במשמע שיטמא [המת אל]א באהל‪ ,‬מנ' אף במשא? תל' לו'‪‘ :‬וטמא ז' ימים'‪,‬‬
‫לרבות שיטמא במשא‪[ ,‬דברי ל]עזר [ב]ן מ[תיה]‪ .‬א' לו ר' שמעון בן פינחס‪ :‬אינו‬
‫צריך‪ ,‬ומה אם נבילה < >‪ 226‬שאינה מטמה באהל הרי הוא מטמא במשא‪ ,‬המת‬
‫שהוא [מט]מא באהל אינו דין שיטמא במשא? א' לו אלעזר בן <מתיה>‪ 227:‬משא‬
‫נבילה עד הערב‪ ,‬אף משא המת לא יהא אלא עד הערב‪ .‬א' לו ר' שמעון בן‬
‫פינחס‪ :‬אחר שהוריתה שהמת מטמא במשא‪ ,‬המת מטמא במגע ובמשא‪ ,‬ונבילה‬
‫מטמא במגע ובמשא‪ .‬אם לא חלקה תורה משא נבילה ממגעה‪ ,‬דין הוא שנחלוק‬
‫משא המת ממגעו? א' לו אלעזר בן מתייה‪ :‬כל כך מבלעדי נבילה אפשר‪ 228‬לך‬
‫ליחיות? בוא וראה שייש הרבה מטמים באהל ואינן מטמים במשא‪ :‬הגולל והדופק‬
‫וטליתו שלמת‪ 229‬מטמים באהל ואינן מטמאין במשא‪ .‬וכן אל תיתמה על הנבילה‬
‫שאפעלפי שהי' מטמא במשא לא תהא מטמא באהל‪ .‬הא צרכתה לומר ‘וטמא‬

                                    ‫שבעת ימים'‪ ,‬לרבות שיטמא במשא‪230.‬‬

‫ר' לעזר בן מתיה מבקש ללמוד את דין טומאת משא מלשון ‘[הנגע‪ ]...‬וטמא‬
‫שבעת ימים' (פס' יא)‪ .‬אפשר שהוא לומד מן הכפילות בין פסוק זה לבין ‘וכל‬
‫אשר יגע [‪ ]...‬יטמא שבעת ימים' (פס' טז)‪ .‬בשני הפסוקים נכפלת טומאת‬
‫מגע‪ ,‬לפיכך מפנה התנא אחת מהן לטומאת משא‪ .‬לעומתו לומד ר' שמעון בן‬
‫פנחס קל וחומר מנבלה‪ ,‬ממש כפי שעושה המדרש האנונימי בספרי‪ .‬ר' לעזר‬
‫בן מתיה מקשה עליו כקושיית סתם הספרי‪‘ :‬אף משא המת לא יהא אלא עד‬
‫הערב?'‪ ,‬ור' שמעון מתרץ כמסקנת הספרי‪ ,‬שטומאת משא של מת כטומאת‬
‫מגעו‪ ,‬כשם שטומאת משא ומגע של נבלה שוות‪ .‬אלא שבכך אין הדיון מסתיים‪,‬‬
‫וזכות התשובה האחרונה ניתנת לר' לעזר בן מתיה‪ .‬יש מטמאים באהל שאינם‬
‫מטמאים במשא ולהפך; לכן אין מקום לקל וחומר מנבלה למת‪ ,‬ויש ללמוד מן‬

                                                             ‫הייתור שבפסוק‪.‬‬
‫אפשר שלפנינו מחלוקת בין בית ר' ישמעאל‪ ,‬המבכר לימוד מן הדין‪ ,‬לבין‬
‫בית ר' עקיבא המעדיף ריבוי מפסוק‪ .‬ר' שמעון בן פנחס‪ ,‬חכם שאינו מוכר‬
‫ממקור אחר‪ ,‬מייצג בתוך הספרי זוטא‪ ,‬שהוא מדבי ר' עקיבא‪ ,‬את עמדת סתם‬
‫הספרי‪ ,‬מדרשו של ר' ישמעאל‪ .‬ואילו ר' לעזר בן מתיה נזכר במדרשי ההלכה‬

     ‫‪ 2	 26‬כאן נכפלו בטעות המילים‪' :‬ומה אם נבילה'‪ ,‬ראו אפשטיין‪ ,‬פרה‪ ,‬עמ' ‪ ,64‬שורה ‪.17‬‬
                       ‫‪ 	227‬בקטע הגניזה נשתבש‪ :‬נחמיה‪ .‬אבל בילקוט ומה"ג‪ :‬מתיא‪ ,‬וכצ"ל‪.‬‬
                         ‫‪' 	228‬אפשר' = 'איפשר' = 'אי אפשר'‪ .‬ראו אפשטיין‪ ,‬שם‪ ,‬שורה ‪.22‬‬

 ‫‪ 	229‬על 'טליתו שלמת' ראו הורוביץ‪ ,‬עמ' ‪ ,307‬שורה ‪ ;19‬אפשטיין‪ ,‬פרה‪ ,‬עמ' ‪ ,64‬שורה ‪.24‬‬
                                ‫‪ 2	 30‬ספרי זוטא יט‪ ,‬יא (עמ' ‪ ;307‬ספרי זוטא גניזה‪ ,‬עמ' ‪.)217‬‬

                                 ‫] ‪[ 275‬‬
   280   281   282   283   284   285   286   287   288   289   290