Page 286 - ורד נועם סופי לאתר
P. 286
פרק ד
פעמים ספורות ,דווקא בדבי ר' עקיבא (פעמיים בספרי זוטא ופעם בספרא),
ואפשר ששיטתו קרובה לשיטת בית המדרש הזה231.
קשה לנחש את מוצאה ואת זמנה של הלכה זו ,שאין לה מקור בכתוב.
אשר למוצאה ,כפי שראינו המדרשים תולים אותה בייתור לשון מקומי ,וגם
בלימוד ענייני מפרשה אחרת .לעניין זמנה ,אנו מוצאים אותה בניסוחים תנאיים
אנונימיים וגם בדיון בין שני חכמים מדורו של ר' עקיבא .נראה לשער ,שבמקור
אכן נולד דין זה מתוך לימוד משווה ראשוני מפרשת נבלה לפרשת טומאת מת,
וזה לבש בזמן מן הזמנים ניסוח של ‘קל וחומר' .נוכח תפוצתו של דין טומאת
משא בספרות התנאית ,ושיקועו במשניות קדומות של מסכת אהלות ,נראה
שלימוד זה התרחש בתקופה קדומה.
שיטתו של הרמב"ם בעניין זה מסקרנת במיוחד .בפירושו למשנָה הוא
מעיר‘ :טומאת מגע ואהל הרי הן מפורשין בכתוב [ ]...וטומאת משא קבלה
ולמדוה מטומאת נבלה [ 232,']...ולהלן הוא מצטט את מדרש הספרי .לשון אחר,
המדובר בתורה שעל פה (‘קבלה') ,שנלמדה מדרשת פסוק .גם במשנֵה תורה שב
הרמב"ם ומבחין בין טומאת מגע ואהל המפורשות בתורה לבין טומאת משא
שהיא ‘מפי השמועה' ,וחוזר ומצטט את מדרש הספרי .אלא שכאן הוא מוסיף
וקובע:
אין טומאת משא במת מדברי סופרים אלא דין תורה ,ויראה לי ששתק ממנה
הכתוב כדרך ששתק מאיסור הבת לפי שאסר בפירוש אפילו בת הבת ,ושתק
מאיסור אכילת בשר בחלב לפי שאסר בפירוש אפילו בישולו כך שתק מטומאת
משא במת לפי שטימא בפירוש אפילו טומאת אהלו כל שכן משאו233.
נראה שבין פירוש המשנָה לבין משנֵה תורה נוסף נדבך לשיטת הרמב"ם .בעוד
בפירוש המשנָה מדובר בתורה שעל פה שיסודה בדרשת הלכה ,הרי לפי מחציתו
השנייה של התיאור במשנֵה תורה מקופלת טומאת משא בכוונת הכתוב עצמו,
שכן היא משתמעת מעצם הדין של טומאת אהל ,ולפיכך דינה ‘דין תורה'.
תיאור זה מעורר פליאה ,שהרי נמנו כאן בחדא מחתא שלוש דרכים חלופיות
של יצירת ההלכה‘ :שמועה' ,דרשה ו'דין תורה' .איזה תהליך של יצירת ההלכה
משרטט כאן הרמב"ם? האם הדין של טומאת משא הוא בגדר ‘קבלה' ו'שמועה',
2 31על שני התנאים ראו אפשטיין ,תנאים ,עמ' ;745ליברמן ,ספרי זוטא ,עמ' .81-80
2 32פירוש המשנה ,אהלות א ח (עמ' קנ).
2 33הלכות טומאת מת א ב.
] [ 276
