Page 288 - ורד נועם סופי לאתר
P. 288
פרק ד
ב .מיהו ‘אדם'?
שאלת יסוד הניצבת לפתחו של כל הקורא את במדבר פרק יט היא זהותם של
המתים המטמאים וזהותם של מקבלי הטומאה הפוטנציאליים :מיהו ה'אדם',
ה'מת' או ה'חלל' המטמא במותו ,ומי הם ה'איש'‘ ,הנגע'‘ ,הבא אל האהל'
או ‘הנפשות' שטומאה זו תופסת בהם .ההגדרות ההלכתיות היבשות לכאורה
בעניין זה מסגירות השקפות יסוד בשאלה הנכבדה של היקפו של המונח ‘אדם'.
נפתח בנטמאים .הלכת חז"ל תופסת כמובן מאליו שאיש ואישה ,קטן
וגדול ,נטמאים כאחד בטומאת המת 237.אמנם ההלכה התנאית אינה מנסחת
במפורש היגד כולל מעין זה ,אבל המשנה בנידה מלמדת ש'תינוק בן יום
אחד [ ]...ומיט[מ]א בטמא מת' 238,ותחולתה של טומאת מת על אישה עולה
מאליה בהלכות רבות 239.הסוגיה בערכין ג ע"א מצטטת סדרת הלכות תנאיות
הפותחות במילה ‘הכל' ומקשה על כל אחת מהן ‘לאתויי מאי' .ביניהן היא
מצטטת גם את הלשון ‘הכל מטמאין בטמא מת' ,ומתרצת שניסוח זה בא לרבות
את הקטן ,שריבויו נלמד מלשון הכתוב ‘ועל הנפשות אשר היו שם' (במדבר
יט יח) 240.אמנם לשונה של הלכה תנאית לכאורה זו ,המצוטטת בסוגיה ,אינה
מוכרת משום מקור תנאי ,ואפשר שאין זו אלא פרפרזה 241על לשונה של משנת
נידה הנזכרת ,המחילה טומאת מת על תינוק בן יומו.
מכל מקום ,מדינו של היילוד מתברר שהטומאה אינה מותנית בחיובו של
הנטמא במצוות או בהיותו בעל הכרה ,שהרי התינוק נעדר שני תנאים אלה.
מכאן שמקבל הטומאה הוא בגדר נשא סביל ,שרצונו ותודעתו אינם תנאי
לה .היעדרה של דרישה מעין זו פותח לכאורה פתח להחלת הטומאה על כל
היצורים החיים .דווקא לאור זה מתבלטים החריגים ,שבכל זאת אינם מקבלים
טומאה כלל .חריגים אלה מסייעים בשרטוט גבולות ה'אדם' של חכמינו .אף על
2 37ראו רמב"ם ,טומאת מת א יד.
2 38משנה ,נידה ה ג.
2 39כגון משנה ,חולין ד ג ,שנידונה לעיל .ראו גם ספרא תזריע ,פרשה א ,ה (נז ע"ד); בבלי,
בכורות מה ע"א.
240על השאלה מדוע אין הגמרא מרבה את הנשים לטומאה מלשון זו השיב 'הרב ר' אלחנן',
כי איסור נשים בכניסה אל הקודש בטומאה כבר נתפרש בכתוב במקום אחר ,ולפיכך לא
הייתה סברה למעטן מלשון 'איש אשר יטמא' בפרשת המת (ראו שיטה מקובצת על אתר).
2 41בתבניתן של משניות כגון 'הכל מעריכין'' ,הכל שוחטין'' ,הכל ממירין' 'הכל חייבין
בראיה' שנידונו באותה סוגיה.
] [ 278
