Page 289 - ורד נועם סופי לאתר
P. 289

‫מגמות בהלכה התנאית‬

‫פי שהכרה וכוונה אינן נדרשות כדי להיטמא‪ ,‬הרי הבהמה אינה מקבלת טומאה‬
‫בחייה‪ 242.‬מכאן שהוויה אנושית — ולו גם משוללת תודעה‪ ,‬כזו של תינוק בן‬
‫יומו — היא על כרחנו תנאי לטומאה מחיים‪ .‬להלן נבדוק גם את מעמדם החריג‬
‫של עובר במעי אמו ויילוד שאין סופו להתקיים‪ ,‬שאף הם יוצאים מגדר האדם‬
‫הנטמא‪ .‬התופעה המסקרנת ביותר היא חסינותו של הגוי מטומאה‪ ,‬ולהלן נבקש‬

                                                 ‫לברר את התפיסה שביסודה‪.‬‬
‫אשר ל ְמטמאים‪ ,‬גבולות ההגדרה של המת המטמא רחבים יותר מאלה של‬
‫האדם המקבל טומאה‪ .‬המקרים הגבוליים שנזכרו לעיל‪ ,‬אף שאינם מקבלי‬
‫טומאה בחייהם‪ ,‬נכללים בין גורמי הטומאה במותם‪ .‬כל היצורים האנושיים‬
‫מטמאים טומאת מת במותם‪ ,‬בהם הגוי‪ ,‬הנפל והנולד חי לשמונה חודשי היריון‬
‫(ומת אחר כך)‪ .‬אולם להלן יתברר שהטומאה של חלקם מופחתת מכמה היבטים‪,‬‬

                                                    ‫לפחות לפי מקצת הדעות‪.‬‬

                                                                      ‫ב‪ 1‬גוי‬
‫אחד הנושאים המרתקים בהלכות טומאה הוא דינו של הגוי לעניין זה‪ :‬האם‬
‫הוא נטמא בחייו? האם הוא מטמא במותו? אילו תפיסות נשקפות מהלכות אלה‬
‫כלפי הווייתו ומהותו? השאלה בדבר חלותה של טומאת המת על הגוי משיקה‬
‫לבעיה הכללית והסבוכה יותר של טומאת נכרים והשלכותיה על יחסי יהודים‬
‫ונכרים בעת העתיקה‪ ,‬בעיה הנידונה במחקר זה כשמונה עשורים‪ .‬קודם שניגש‬

            ‫לענייננו שלנו‪ ,‬אסקור בקיצור את תחנותיו העיקריות של המחקר‪.‬‬
‫אוסף גדול למדי של מקורות בספרות חז"ל‪ ,‬בצד עדויות בודדות בספרות‬
‫הבית השני‪ ,‬מלמד‪ ,‬לפחות לכאורה‪ ,‬על טומאה מיוחדת שיוחסה לגויים באשר‬
‫הם גויים‪ .‬במאה התשע עשרה רווחה במחקר ההנחה‪ ,‬שהגויים נחשבו בתרבות‬
‫היהודית מאז ומעולם לטמאים טומאה ריטואלית‪ ,‬החל במקרא וכלה בחז"ל‪,‬‬
‫מכיוון שלא קיימו את חוקי הטהרה המקראיים‪ 243.‬החוקר הראשון במאה‬

‫‪ 	242‬משנה‪ ,‬אהלות ח א; שם‪ ,‬ג (עמ' ‪ .)63 ,60‬במשנה א נמנה 'עדר בהמה' עם ה'אהלים'‬
‫המביאים את הטומאה ואף חוצצים בעדה‪ .‬ייחודם של כל האהלים החוצצים הוא שאינם‬
‫מקבלי טומאה‪ .‬ואילו במשנה ג נמנות 'בהמה וחיה שמתו' עם האהלים שאינם חוצצים‪,‬‬
‫שהמשותף לכולם הוא היותם מקבלי טומאה‪ .‬ראו גם בבלי‪ ,‬חולין עא ע"ב‪' :‬בהמה שאינה‬

                                                                         ‫מטמאה מחיים'‪.‬‬
‫‪ 2	 43‬כך בעיקר אמיל שירר‪ .‬ראו בפתח דבריו של ביכלר‪ ,‬טומאת נכרים‪ ,‬ואצל הייס‪ ,‬טומאות‬
‫נכרים‪ ,‬עמ' ‪ .4‬ביבליוגרפיה מקיפה בנושא זה בכללותו נאספה אצל קלוונס‪ ,‬טומאת‬

          ‫נכרים‪ ,‬ואצל הייס‪ ,‬טומאות נכרים‪ ,‬עמ' ‪ ,7-4‬וכאן לא אזכיר אלא את מקצתה‪.‬‬

                                 ‫] ‪[ 279‬‬
   284   285   286   287   288   289   290   291   292   293   294