Page 290 - ורד נועם סופי לאתר
P. 290

‫פרק ד‬

‫העשרים שייחד לבעיה זו מחקר מקיף ויסודי היה אברהם ביכלר‪ .‬ביכלר חלק‬
‫על ההנחה הנזכרת וקבע‪ ,‬שטומאת הגויים במקורות הרבניים מנותקת לחלוטין‬
‫מהחקיקה המקראית‪ ,‬וכי יש לראות בה חידוש גמור‪ ,‬מכוון ותלוי נסיבות של ימי‬
‫הבית השני‪ .‬הוא העלה במחקרו‪ ,‬שבראשית ימי החשמונאים נגזרה על הגויים‬
‫גזרה מוגבלת של טומאת נידה על נשיהם‪ ,‬ומחמתה גם על הגברים‪ .‬טומאה‬
‫מלאה הבאה מחמת ‘גויּות' נגזרה רק ערב המרד הגדול וממניעים פוליטיים‪,‬‬

      ‫אולם לגזרה זו כמעט לא היו השלכות מעשיות במציאות ההיסטורית‪244.‬‬
‫גדליה אלון השיג על מסקנות אלה וקבע‪ ,‬ש'טומאת נכרים היא מן ההלכות‬
‫הראשונות שהיו רווחות באומה ימים רבים לפני החורבן'‪ ,‬ויסודה בייחוס‬
‫טומאה לעבודה זרה ומשמשיה‪ .‬טומאה זו יוחסה לעצם מהותו של הנכרי ולא‬
‫הייתה תלויַת נסיבות‪ .‬השפעתה של טומאה זו 'הייתה [‪ ]...‬ניכרת היכר רב בחיי‬
‫האומה'‪ ,‬אף שלבסוף הוגבלה בהדרגה ובוטלה בידי חז"ל‪ .‬עם זאת הדגיש אלון‬
‫את הבחנת חז"ל בין טומאה מיוחדת זו לבין הטומאות שבתורה‪ .‬הוא הביא‬
‫מקורות רבניים רבים הפוטרים את הגויים מטומאת נידה‪ ,‬יולדת‪ ,‬זיבה ושכבת‬
‫זרע‪ ,‬נגעים ואף טומאת מת‪‘ ,‬לפי שהלכה זו עשירה במקומות הרבה שאין‬

                                    ‫לנכרים זיקה להלכות טומאה שבתורה'‪245.‬‬
‫ג'ונתן קלוונס הצביע אף הוא על השניות בספרות חז"ל‪ .‬מצד אחד החלת‬
‫טומאה מיוחדת על גויים‪ ,‬ומן הצד האחר פטור מטומאות שונות‪ .‬שלא כקודמיו‬
‫טען קלוונס‪ ,‬שבמקרא ואף בספרות הבית השני לא יוחסה לגויים מעולם טומאה‬
‫ריטואלית‪ ,‬כי אם מוסרית בלבד‪ .‬לשיטתו‪ ,‬נתחדשה טומאת הגויים הריטואלית‬
‫בהדרגה בידי התנאים‪ ,‬וגם זה באופן רופף ובמנותק ממערכת הטומאה והטהרה‬

                                                                    ‫הרגילה‪246.‬‬
‫כריסטין הייס קיבלה את המתווה הכללי של קלוונס‪ ,‬אבל חלקה על‬
‫מקצת הבחנותיו‪ ,‬שכללה את מקצתן והרחיבה את הדיון במקורות חז"ל גם‬
‫אל התלמודים‪ .‬הייס עסקה בשאלות של יוחסין‪ ,‬גמישותם של גבולות הזהות‬
‫היהודית‪ ,‬גיור וגרים‪ .‬לענייננו אסקור רק את השקפתה על מקומם של גויים‬
‫בזיקה לטומאה ריטואלית‪ .‬לשיטתה‪ ,‬אין המקרא מייחס טומאה ריטואלית‬

‫‪ 	244‬ביכלר‪ ,‬טומאת נכרים‪ .‬מקובי‪ ,‬ריטואל‪ ,‬עמ' ‪ ,12-8‬מדגיש אף הוא את היקפה המוגבל של‬
‫גזרת הטומאה על הנכרים ואת השפעתה המועטת‪ ,‬ואף הוא מייחס אותה לערב המרד‬

                                     ‫הגדול ולמניעים פוליטיים‪ ,‬בלא להזכיר את ביכלר‪.‬‬
                           ‫‪ 	245‬אלון‪ ,‬טומאת נכרים‪ .‬הציטוטים שם‪ ,‬עמ' ‪.123-122 ,127-126‬‬
            ‫‪ 2	 46‬קלוונס‪ ,‬טומאת נכרים‪ .‬על השניות בספרות חז"ל ראו בעיקר עמ' ‪.302 ,286‬‬

                                 ‫] ‪[ 280‬‬
   285   286   287   288   289   290   291   292   293   294   295