Page 295 - ורד נועם סופי לאתר
P. 295

‫מגמות בהלכה התנאית‬

‫גם לדעת אפשטיין נחלקו בית שמאי ובית הלל בחלותה של טומאת מת‬
‫על גוי‪ ,‬ולא בטומאת הגויים מחמת עצמם‪ .‬נקודת המוצא של אפשטיין איננה‬
‫הנחה כוללת באשר ליחס ההלכה אל הגויים‪ ,‬כי אם עיון נקודתי במקורות‪.‬‬
‫התוספתא המקבילה למשנתנו תולה במפורש את מחלוקת שני הבתים בשאלה‪,‬‬
‫אם ערל גוי ‘מקבל הזאה'‪ ,‬כלומר אם חלה על הגוי טומאת המת והטהרה ממנה‪.‬‬
‫הלכה אחרת בתוספתא מביאה ראיה לשיטת בית שמאי‪ ,‬שגר טובל ואוכל‬
‫פסחו לערב בשמו של ר' ליעזר בן יעקב‪ .‬והלוא חכם זה הוא הסובר‪ ,‬על פי‬
‫הספרי זוטא‪ ,‬שגוי אינו נטמא במת‪ .‬מכאן שזוהי אכן התפיסה העומדת ביסוד‬
‫היתרם של בית שמאי במשנה‪ 260.‬נמצא שהירושלמי מפרש את המשנה על יסוד‬
‫מסורת המצויה כבר במקורות התנאיים‪ .‬יתרה מזה‪ ,‬אף הקישור שהוא יוצר בין‬
‫מחלוקת התנאים בחלות טומאת מת על גויים לבין מחלוקת שני הבתים בגר‬
‫שנתגייר בערב פסח כבר נרמז בתוספתא‪ .‬בדרך זו הלך גם ליברמן‪ ,‬שהדגיש‬
‫שטיהורו של הגוי לשיטת בית הלל הוא ‘לא משום שהגיות עצמה טומאה היא‬
‫שמזקיקה הזייה‪ ,‬שאין הזייה אלא בטומאת מת'‪ 261.‬לעומתו סבר אלון‪ ,‬שבית‬
‫שמאי ובית הלל נחלקו בטומאתו העצמית של גוי‪ ,‬שכמוה כטומאת מת‪ ,‬ולא‬
‫בבעיה הנסיבתית של מגע הגוי במתים בשעת גויותו‪ .‬אלון קבע‪ ,‬שלשון המשנה‬
‫‘הפורש מן העורלה כפורש מן הקבר' ‘קובע טומאה אצל הנכרי בכללו ומחמת‬

                                    ‫עצמו ולא מחשש טומאה שאינו בגופו'‪262.‬‬
‫נראה לי שראיותיו של אפשטיין מן התוספתא הן מכריעות‪ ,‬והן מחייבות‬
‫לפרש את מחלוקת בית הלל ובית שמאי במשנה לאור המחלוקת בחלותה‬
‫של טומאת המת הנסיבתית על גויים (להבדיל מטומאה מהותנית‪ ,‬הנובעת‬
‫מעצמותם של נכרים)‪ ,‬כפי שפירש הירושלמי‪ .‬פרשנות זו של מחלוקת הבתים‬
‫תובעת‪ ,‬אמנם‪ ,‬הבהרה של חריגותה — שהרי היא ‘מקולי בית שמי ומחומרי‬
‫בית הלל'‪ 263.‬בית שמאי‪ ,‬שכפו‪ ,‬לשיטתם‪ ,‬הרחקות חמורות מגויים כפי שעשו‬
‫בפרשת ‘שמונה עשר דבר'‪ 264,‬וגזרו עליהם טומאה‪ ,‬מדוע ביקשו להפקיע את‬

‫‪ 2	 60‬ראו תוספתא‪ ,‬פסחא ז יד (עמ' ‪ ,)182-181‬והערת אפשטיין אצל אלון‪ ,‬טומאת נכרים‪ ,‬עמ'‬
                                                                            ‫‪ 124‬הערה ‪.5‬‬

                     ‫‪ 2	 61‬ראו ליברמן‪ ,‬תוכ"פ‪ ,‬ד‪ ,‬עמ' ‪ .615-613‬הציטוט מעמ' ‪ 613‬הערה ‪.33‬‬
                                                                         ‫‪ 2	 62‬אלון‪ ,‬שם‪.124 ,‬‬

                                                                     ‫‪ 	263‬משנה‪ ,‬עדויות ה ב‪.‬‬
‫‪ 	264‬ראו משנה‪ ,‬שבת א ד; ירושלמי‪ ,‬שבת א ד‪ ,‬ג ע"ג (עמ' ‪ ;)371‬בבלי‪ ,‬שבת יז ע"ב; עבודה‬
‫זרה לו ע"ב‪ .‬בין 'שמונה עשר דבר' אלו שגזרו בית שמאי כשנמנו ורבו על בית הלל‬
‫נמנות בברייתות שבתלמודים הגזרות על תינוק גוי שיהא מטמא בזיבה‪ ,‬וכן הגזרות על‬

                                 ‫] ‪[ 285‬‬
   290   291   292   293   294   295   296   297   298   299   300