Page 298 - ורד נועם סופי לאתר
P. 298

‫פרק ד‬

‫שנגמרה מלאכתם וצמחים שכבר נתלשו מן האדמה‪ ,‬מקום גידולם הטבעי‪ .‬ככל‬
‫שדרגת שכלולו וגימורו של החפץ גבוהה יותר‪ ,‬ככל שהוא שייך יותר לעולם‬
‫התרבות ופחות לעולם הטבע‪ ,‬כך הוא חשוף יותר לטומאה‪ .‬הייתכן‪ ,‬על רקע‬
‫זה‪ ,‬לפרש את ההבחנה בין נכרי לישראל כמניפסטציה של ההבחנה בין טבע‬
‫לתרבות?‪ 271‬הנכרי אינו נטמא‪ ,‬כמוהו כבהמה‪ ,‬דווקא משום שהוא נתפס כיצור‬
‫נחות במעמדו‪ ,‬כמין ‘פרא' ולא כ'בן תרבות'‪ .‬המינוח הקולוניאליסטי הזה‪,‬‬
‫המדיף ניחוח של המאה התשע עשרה‪ 272,‬לא נועד אלא לשבר את אוזנו של‬
‫הקורא ולנסות להציע לפניו כיצד נתפס אולי בעולמם של חז"ל‪ ,‬ההבדל בין‬
‫בן ברית ומצּווֶה לבין היוצא מכלל זה‪ ,‬העשוי להיחשב אפילו ‘לא–אדם'‪ ,‬כפי‬
‫שנראה להלן בדיון בטומאת הנכרי המת‪ .‬הבחנה זו מתחזקת מכוח הסמיכות‬
‫בין הגוי לבין הבהמה ו'בן שמונה'‪ ,‬ששניהם אינם בגדר אדם‪ .‬מעניין לצרף‬
‫לכאן מקרים נוספים שבהם נשפט הגוי‪ ,‬לפי חז"ל‪ ,‬בקטגוריות של טבע ולא של‬
‫תרבות ומערכת משפטית‪ .‬כך בעניין מעמדם של הגויים לעניין אישות‪ .‬כפי‬
‫שהסיק אהרן שמש‪ ,‬חכמים סברו שאין לבני נוח מוסד של אירוסין וגירושין‬
‫מפני שלשיטתם ‘מיסוד הקשר בין בני הזוג [בבני נוח] אינו תוצאה של מעשה‬
‫משפטי–קנייני אלא של החיבור הטבעי–הפיזיולוגי ביניהם'‪ 273.‬נראה שזו‬
‫ההשקפה המונחת גם ביסוד קביעתם של חכמים בבבלי‪ ,‬שמכר מקרקעין של‬
‫גוי נשלם עם הפעולה המעשית של מסירת הכסף לידיו ואינו נזקק לאישור‬
‫משפטי בשטר‪ ,‬שלא כדין ישראל‪‘ :‬גוי‪ ,‬מכי שקיל זוזי הוא דמסתלק; וישראל‬

                                                      ‫לא קני אלא בשטרא'‪274.‬‬
‫אם אכן מייחדת החשיפה לטומאה דווקא את ישראל‪ ,‬נגזרת מכאן תובנה‬
‫חשובה נוספת בדבר טיבה של הטומאה היהודית ההלכתית‪ ,‬בשונה מכללי‬
‫טומאה בתרבויות אחרות‪ .‬הפרשנות האנתרופולוגית הצביעה על הפונקציה‬
‫המיוחדת של הטומאה כמייצרת ִמדרג חברתי‪ .‬בני השכבות הנמוכות או‬

‫‪ 	271‬ראו למשל תוספתא‪ ,‬פרה יב יא‪ ,‬עמ' ‪...' :640‬והזה על דבר שאין ראוי להזאה על הגוי ועל‬
                                                             ‫הבהמה על עריבה של אבן'‪.‬‬

‫‪ 2	 72‬על יחסה של תרבות המערב במאה התשע עשרה אל תרבויות פרימיטיביות ועל המבט‬
‫האנתרופולוגי החדש במחצית השנייה של המאה העשרים ראו הדיון בגישתה של מרי‬

                    ‫דגלס בפרק הראשון‪ ,‬וסקירתו של אילברג–שוורץ‪ ,‬הפרא‪ ,‬עמ' ‪.86-1‬‬
                  ‫‪ 	273‬שמש‪ ,‬זיווגים‪ ,‬עמ' ‪ .199‬תודתי נתונה לד"ר ישי רוזן–צבי על ההפניה‪.‬‬
‫‪' 	274‬גוי‪ ,‬משלוקח המעות מסתלק [מבעלותו על הקרקע]; ישראל אינו קונה אלא בשטר'‪ .‬בבלי‪,‬‬

                       ‫בבא בתרא נד ע"ב‪ ,‬לפי כתב יד המבורג‪ .‬ראו גם קידושין יד ע"ב‪.‬‬

                                 ‫] ‪[ 288‬‬
   293   294   295   296   297   298   299   300   301   302   303