Page 303 - ורד נועם סופי לאתר
P. 303

‫מגמות בהלכה התנאית‬

‫שקברו בבית נפלים‪ .‬מכאן שבהלכה הקדומה רווחה הדעה שהמת הנכרי מטמא‬
‫באהל!‪ 296‬גם מימרות כגון ‘חביב אדם שנברא בצלם'‪‘ 297,‬שכל המאבד נפש‬
‫אחת מעלין עליו כילו אבד עולם מלא‪ 298'...‬מלמדות על השקפות עולם שונות‬
‫מאוד מאלה של רשב"י‪ ,‬שרווחו בין החכמים בשיאה של תקופת התנאים‪ .‬ואולם‬
‫דעת רשב"י נתקבלה להלכה בתקופת האמוראים‪ ,‬כעולה מתירוצי סתם התלמוד‬
‫ומתירוץ רבינא בסוגיה דלעיל‪ .‬מכאן הסיק הרמב"ם‪ ,‬שהתפיסה שמת נכרי אינו‬
‫מטמא באהל היא דברי הכול‪ 299.‬הלכה זו גם הושמה באגדה התלמודית בפיו של‬

                  ‫אליהו הנביא בכבודו ובעצמו‪ 300,‬ואמנם נתקבעה לדורות‪301.‬‬
‫גם כאן‪ ,‬כמו בדיון הקודם בעניין היטמאות של הנכרי החי‪ ,‬הטומאה החמורה‬
‫יותר מאפיינת דווקא את ישראל‪ .‬גופת הגוי מטמאת פחות מגופת ישראל‪302.‬‬
‫ואולם ניכר כאן גם הבדל רעיוני חשוב‪ .‬אשר לטומאת הנכרי החי‪ ,‬מצאנו דיון‬
‫תלמודי המנמק את הפטור שלו מטומאה בהיותו פטור ממצוות‪ .‬נימוק זה אינו‬
‫תופס בצומח ובדומם‪ ,‬ולפיכך הוא מעגן את מעמדו ההלכתי המיוחד של הגוי‬
‫דווקא בהגדרתו כאדם‪ .‬לעומת זה‪ ,‬בנידון של טומאת הגוי המת‪ ,‬נתלה הפטור‬

                             ‫מטומאת אהל דווקא בהעמדת הנכרי כ'לא–אדם'‪.‬‬
‫נראה שהבדל זה אינו נובע מן הנסיבות השונות של המקרים ההלכתיים‬
‫(הגוי המת לעומת הגוי החי הנטמא במת)‪ .‬לפנינו שתי גישות אפשריות כלפי‬
‫הנכרי בכלל‪ .‬באופן מקרי מיוצגת האחת בזיקה לטומאתו של הגוי שנטמא במת‪,‬‬

‫‪ 	296‬משנה‪ ,‬אהלות יח ז (עמ' ‪ .)134-133‬ראו לעיל‪ ,‬פרק ב א‪ ,2‬ולהלן‪ ,‬ב‪ .3‬אלון‪ ,‬טומאת‬
‫נכרים‪ ,‬עמ' ‪ 145‬הערה ‪ ,75‬וגולדברג‪ ,‬עמ' ‪ ,134‬תירצו שהמשנה באהלות אינה משקפת את‬
‫עיקר הדין‪ ,‬אלא מייצגת שאיפה כללית להרחיק את ישראל מגויים וממגוריהם‪ ,‬אבל ראו‬
‫הסתייגות מהנחה זו להלן‪ ,‬ב‪ .3‬המשניות באהלות יח ו–ז מעידות על טומאת מת של גוי‪,‬‬
‫אבל לא על טומאת אהל‪ ,‬בהתאמה לכל המקורות שנסקרו‪ .‬ראו גם מקובי‪ ,‬ריטואל‪ ,‬עמ'‬
‫‪ .11‬כנגד זה‪ ,‬המשנה באהלות ב ג שנויה לכאורה דווקא כדעת ר' שמעון‪ ,‬אבל ראו פירוש‬
‫הרמב"ם‪ ,‬שפירש את טומאת 'ארץ העמים' בחשש לעצמות דווקא‪ ,‬שאין להן טומאת אהל‪,‬‬

                                                             ‫ודיונו של גולדברג‪ ,‬עמ' ‪.17‬‬
                                                                       ‫‪ 2	 97‬משנה‪ ,‬אבות ג יד‪.‬‬

‫‪ 	298‬משנה‪ ,‬סנהדרין ד ה‪ .‬על אופיו האוניברסלי של הנוסח המקורי של המשנה ראו אורבך‪ ,‬כל‬
                                                                                ‫המקיים‪.‬‬

               ‫‪ 2	 99‬רמב"ם‪ ,‬הלכות טומאת מת א‪ ,‬יג‪ .‬ראו גולדברג‪ ,‬אהלות‪ ,‬עמ' ‪ 17‬הערה ‪.2‬‬
     ‫‪ 	300‬בבלי‪ ,‬בבא מציעא קיד ע"ב‪ .‬ואילו בן שיחו רבה בר אבוה מוצג שם כמי שלא ידעה‪.‬‬

                                                        ‫‪ 3	 01‬רמב"ם‪ ,‬הלכות טומאת מת א יג‪.‬‬
‫‪ 	302‬לא ברור מדוע סברה הייס‪ ,‬טומאות נכרים‪ ,‬עמ' ‪ ,115‬שהמקורות העוסקים בטומאת הגוי‬

                           ‫המת אינם עשויים לשמש קנה מידה לבירור היחס אל הגויים‪.‬‬

                                 ‫] ‪[ 293‬‬
   298   299   300   301   302   303   304   305   306   307   308