Page 305 - ורד נועם סופי לאתר
P. 305
מגמות בהלכה התנאית
תפיסה זו אינה נובעת מפשוטו של מקרא ,כי אם מנצלת את שתיקתו .אשר
לטומאת מת ,הפטור הרבני הזה נכפה על הפסוקים ,בניגוד מוחלט לפשוטם.
קלוונס וגם הייס הבחינו נכונה ,כפי שהדגישו כבר החוקרים שקדמו להם306,
בין הטומאות הנסיבתיות שבתורה ,החלות בראש ובראשונה על ישראל ,לבין
הטומאה המהותנית המיוחדת שנגזרה על הגויים ,שהיא דרבנן .הם ניסו להמעיט
במעמדה של האחרונה ולאחר את זמנה ,וכרכו יחד את שתי התופעות .לאמור:
חכמים הסירו מעל הגוי את הטומאות שבתורה ,ואף הטומאה המיוחדת שנגזרה
עליו הייתה תניינית ורופפת.
כאן נדמה שנעלם מהם היפוך המגמות העקרוני בין שני סוגי הטומאה.
ההלכה הרווחת ,המפקיעה לגמרי את הגוי החי מהטומאות שבתורה (אף
שנשמעו בעניין זה גם כמה קולות אחרים שלא נתקבלו להלכה) וממעטת
בעצמת הטומאה של גופתו (אף שגם כאן נדמה שההלכה העתיקה לא הכירה את
המיעוט הזה) ,היא הלכה שנועדה להרחיק ולמדר את הגוי ממשפט ישראל ,אם
משום שאינו מצווה ,ואם ,כגרסה הקיצונית יותר ,משום שאינו אדם בן תרבות
או אפילו אינו אדם כלל .עובדה זו לא הוכרה נכונה מפני שחקיקה רבנית זו
מיוסדת על דגם מפתיע ,החורג מהכללים האנתרופולוגיים המקובלים .הטומאה
הנסיבתית שבתורה ,תחת שתשמש חציצה ותייצר הייררכיות בין עדה נבחרת
טהורה לבין זהות דחויה המוגדרת טמאה ,נהפכת להיות קריטריון להשתייכות
אל הנבחרים!
מכאן מובן מדוע דווקא בית שמאי ,שהקצינו את מגמת ההרחקה מנכרים,
הם שתפסו את הגוי כחסין מפני טומאת המת שבתורה .ועם זה ,התופעה
האוניברסלית של שימוש בטומאה כמגדיר זהות של האחר או הנחּות ,חודרת בד
בבד גם היא אל המערכת ההלכתית .הנכרים מוגדרים ‘זבים לכל דבריהם'307.
עם זה ,הגדרה זו נחשבת גזֵרת חכמים ,כלומר תכונה תניינית וחיצונית לסדרי
הטומאה המקוריים ,שעל פיהם גויים אינם מטמאים בזיבה כלל 308.וראו זה פלא,
306ראו בעיקר אלון ,טומאת נכרים ,עמ' .127-126גם מקובי ,ריטואל ,עמ' ( 12-8נכתב
אחרי קלוונס ,טומאת נכרים ,ולפני הייס ,טומאות נכרים ,ונמנע מכל דיון בספרות מחקר
קודמת ,מלבד הפניה יחידה לגדליה אלון) ,הדגיש את ההבדל בין טומאות התורה ,שמהן
הופקעו הנכרים ,לבין הטומאה דרבנן שנגזרה עליהם.
307ראו משנה ,נידה ד ג; עדויות ה א ,ד; בבלי ,שבת יז ע"ב; עבודה זרה לו ע"ב-לז ע"א
והדיונים במחקרים הנ"ל .אין זה מענייני כאן להעריך את זמנה ,חומרתה והיקפה של
תפיסה זו.
3 08ראו בבלי ,נידה לד ע"א .נקודה זו הודגשה היטב אצל מקובי ,ריטואל ,עמ' .11-10
] [ 295
