Page 309 - ורד נועם סופי לאתר
P. 309
מגמות בהלכה התנאית
את הדעה ש"עובר [לאו] 322ירך אמו" על יסוד חולין פ"ד מ"ג ובבלי שם עב
ע"א' 323.נראה שאורבך קיבל את פירושם של כמה מהראשונים ,שר' עקיבא
לא טימא את העובר אלא משנפתח הרחם או שהושיט העובר את ידו ,אבל
כל עוד סגור העובר ברחם האם ,מודה גם הוא שאינו אלא ‘ירך אמו' ואינו
מטמא 324.סיוע להנחה זו אפשר למצוא בנסיבות המתוארות במשנה ובספרי
זוטא כאחד ,שהרי ה'חכמה' ‘ /החייה' שולחת ידה אל תוך מעי האשה ומכאן
שבשעת לידה עסקינן ,והרחם פתוח .ועם זה יש לזכור ,שר' עקיבא הסתייג מן
הדרשה המטהרת את העובר באופן עקרוני (‘על פני השדה — פרט לעובר')
והחיל את הטומאה על עובר בכלל (‘איזהו מת שבנפש [ ]...זה עובר [ .)']...לכן
נראה יותר שהמדובר כאן בתפיסה עקרונית כלפי עוברים ,ולא בהיגד המצומצם
לנסיבות שבהן העובר כבר אינו עובר אלא נפל.
דוד וייס–הלבני הסיק שר' ישמעאל ור' עקיבא לא נחלקו להלכה כלל ,שהרי
גם ר' עקיבא ,כפי שראינו ,מטהר את האישה ההרה ,ואין ביניהם אלא דרשת
הפסוקים בלבד .ר' ישמעאל דרש שהעובר המת אינו מטמא את אמו מ'על פני
השדה' ור' עקיבא דרש אותה הלכה עצמה מ'בחלל חרב' 325.ואולם יש לתת
את הדעת להבדל בין הדרשות .ר' ישמעאל הוציא מטומאה את ‘העובר שבמעי
אשה'; לא כן ר' עקיבא ,שאינו ממעט מטומאה אלא את ה'אשה שהמת בתוך
מעיה'; אבל אשר לעובר ,הוא טוען במפורש שהוא טמא (כלומר ,מטמא את
המיילדת במגע)‘ :איזהו מת שבנפש של אדם ,הוי אומר זה עובר שבמעי אשה'.
כללו של דבר ,השלכותיה של מחלוקת ר' עקיבא ור' ישמעאל על מעמדו
המשפטי והאונטולוגי של העובר בעיני חז"ל אינן ברורות .מצאנו במחקר את כל
ארבע האפשרויות :שני החכמים לא נחלקו כלל להלכה ,והאם טהורה כי ‘עובר ירך
אמו' (הלבני); שני החכמים נחלקו בטומאת העובר עצמו ,אבל לא נחלקו בעיקרון
ההלכתי ש'עובר ירך אמו' (אורבך); שני החכמים לא נחלקו ,כי אם הסכימו דווקא
על העיקרון ההפוך :העובר הוא אדם נפרד (אפטוביצר); החכמים נחלקו בשאלת
נפרדותו של העובר ,ולכן ר' ישמעאל מטהר ור' עקיבא מטמא (גרונמן).
322כצ"ל.
323אורבך ,חז"ל ,עמ' 216והערה .99
3 24ראו ר"ש על אהלות ז ה; תוספות חולין עב ע"א ,ד"ה 'גזירה' ,ושאר מראי המקום אצל
אפטוביצר ,דיני עונשין ,עמ' 73הערה ;64אורבך ,שם.
325הלבני ,מדרש ,עמ' .37
] [ 299
