Page 310 - ורד נועם סופי לאתר
P. 310
פרק ד
כפי שראינו ,מקצת ההצעות ניתנות להידחות .לפנינו מחלוקת בדין העובר
עצמו ,ולפיכך לא רק ‘משמעות דורשין' יש בין שני התנאים ,כי אם חילוק
הלכתי .הניסיון לתלות בר' ישמעאל את הדעה שהעובר הוא ישות נפרדת
לאור דבריו על בני נח אינו נראה .ועם זה ,קשה לדעת אם טיהור העובר לפי
שיטתו נובע מתפיסתו את מעמד העובר או מהשאלה המשנית של ‘טומאה
בלועה' .אשר לסברה התולה את שיטת ר' עקיבא בנסיבות מיוחדות של העובר
שכבר החל יוצא מרחם אמו ,אף זו אינה נראית בשל סירובו העקרוני של
ר' עקיבא לקבל את הדרשה הפוטרת כל עובר מטומאה .המסקנה היא ,ששיטת
ר' ישמעאל עשויה להישען על התפיסה שהעובר הוא חלק מגוף האם ,אף כי
פרשנות זו אינה הכרחית .לעומת זה ,נראה שבשיטת ר' עקיבא אכן נשתמר
משהו מן התפיסה העתיקה והמחמירה שראתה בעובר ,לפחות במידה מסוימת,
אדם נפרד שבכוחו לגרום טומאה במותו.
ב 3נפל
נפל הוא ולד שנולד מת בשלב כלשהו של ההיריון .דינו של הנפל לעניין
טומאה תלוי בשאלה האם יצור מת זה נחשב לאדם מת ממש ,ומאיזה שלב של
התהוותו .שאלה זו אינה מנותקת כמובן מן האופן שבו נתפס העובר — בחייו
ובמותו — בעודו במעי אמו .לעיל ראינו שההלכה התנאית לא תפסה את העובר
בבטן אמו כאדם בעודו חי ,וכי לא ייחסה לו טומאה ,או לפחות צמצמה את
טומאתו ,במותו .לאור זה היה אפשר לצפות ,שגם דינו של העובר המת שכבר
נפלט ממעי אמו יהיה שונה מזה של מת רגיל .והנה ,מפתיע לגלות כי לנפל
שלא נשלמו חודשיו מיוחסת טומאה כטומאתו של מת גדול .התמיהה על שניות
זו נוסחה בחריפות במדרש המונה רשימה של מוזרויות המאפיינות את הלכות
טומאה וטהרה‘ :תמן תנינן :האשה שמת וולדה בתוך מעיה והושיטה החיה
את ידה ונגעה בו ,החיה טמאה טומאת שבעה ,והאשה טהורה עד שיצא הולד
(משנה חולין ד ג) .המת בבית טהור ,יצא מתוכו הרי הוא טמא! מי עשה כן ,מי
צוה כן ,מי גזר כן ,לא אחד ,לא יחידו של עולם?'326.
המדרש תוהה על כך שהעובר המת טהור בעודו ‘בבית' ,כלומר ברחם אמו,
וטמא ביציאתו .הוא תולה תמיהה זו במסתורין המאפיין את הלכות טהרה
בכללותן ,בהיותן גזרתו של ‘יחידו של עולם' ובלתי ניתנות להבנה אנושית.
ואולם לאמתו של דבר ,הבדל זה שבין העובר לנֵפל אינו קשה כל כך להבנה,
3 26פסיקתא דרב כהנא ד ,א (עמ' .)54ראו לעיל ,סעיף א.1
] [ 300
