Page 306 - ורד נועם סופי לאתר
P. 306
פרק ד
גם בגזֵרה זו מעורבים דווקא בית שמאי 309.גם מכאן עולה בבירור שחסינותו של
הגוי מהטומאות שבתורה וחשיפתו ל'טומאת נכרים' מדרבנן ,משרתות שתיהן
את אותה המטרה עצמה — הדרתו והרחקתו של הנכרי.
ב 2עּוּ ָבר
דיניו של העובר בהלכה התנאית נידונו באופן חלקי לעיל (בפרק ב) ,בהשוואה
אל תפיסתה של מגילת המקדש שהעובר המת מטמא את אמו ואת הבית שהיא
שרויה בו .שם עמדתי על הפולמוס הסמוי בין דרשת ההלכה של מגילת המקדש
מן המילה ‘קבר' לבין שתי דרשות תנאיות שהשתמשו באותו פסוק כדי להוכיח
דווקא את טהרתו ,או טהרתו החלקית ,של העובר המת .כפי שהערתי שם,
לשיטת חז"ל בכללותה ,גם בכמה עניינים הלכתיים אחרים ,אין לעובר דין אדם
חי טרם צאתו לאוויר העולם .ציינתי את ייחודה של גישה זו לעומת השקפות
אחרות בעולם העתיק ,ובכלל זה השקפתה של כת קומראן .ואכן ראינו שר'
ישמעאל פוטר את העובר לגמרי מטומאה .עם זה ,לשיטת ר' עקיבא העובר
המת מטמא ,אך לא את אמו וסביבתה ,כי אם רק את הנוגע בו מבחוץ.
במסגרת הנוכחית אין ענייננו בשחזור הפולמוס הדרשני בין שתי השיטות
התנאיות לבין זו של מגילת המקדש אלא בבירור תפיסתם העקרונית של חז"ל
בנוגע להגדרה היסודית של ‘אדם' ,הנדרשת להחלה של טומאת המת .כאן
מקום לשאול :מדוע ייחס ר' עקיבא טומאה לעובר ,וקבע שהוא מטמא את
המיילדת? 310האם חלק על התפיסה ‘עובר ירך אמו' ,העומדת ביסודן של הלכות
תנאיות רבות בתחומי נזיקין ומאכלות אסורות ,וסבר ,כמו כת קומראן ,שעובר
הוא ברייה בפני עצמה? במחקר נחלקו הדעות אם אפשר לזהות בעולם התנאי
גם דעות מיעוט ,או שיירי תפיסות קודמות ,ולפיהן עובר יש לו דין של אדם
נפרד ,בחייו ובמותו.
אברהם גייגר העיר על קיומה של דרשה במכילתא ,המחייבת בנפשות את
ההורג ‘בן של קיימא' להבדיל מ'בן שמונה' [חודשי היריון ,]311וסבר שדרשה זו
היא שריד של תפיסה הלכתית עתיקה שחייבה בנפשות על רצח עובר ,בתנאי
שמלאו חודשיו ,בדומה לגישתו של תרגום השבעים .הוא מצא עקבות נוספים
309ראו לעיל ,הערה .264לא באנו להכריע בשאלה אם בית שמאי חידשו גזרה זו ,כדעת
ביכלר ,או שהייתה זו הלכה עתיקה ולא באו אלא לתת לה תוקף ,כשיטת אלון.
3 10ראו משנה ,חולין ד ג ,והדיון לעיל ,פרק ב ,ד.
311ראו הדיון ב'בן שמונה' להלן ,ב.4
] [ 296
