Page 311 - ורד נועם סופי לאתר
P. 311

‫מגמות בהלכה התנאית‬

‫והבנה זו חשובה להבהרת יחסם של חז"ל אל העובר בכלל‪ .‬מתברר שעובר במעי‬
‫אמו אינו נחשב אדם דווקא משום שהוא ברחם אמו (‘ירך אמו'‪ ,‬על פי המינוח‬
‫המיוחד לתלמוד הבבלי)‪ ,‬ולא מן הטעם שלא נשלמה ברייתו‪ .‬לפיכך הוא מטמא‬
‫משעה שיצא מת לאוויר העולם‪ ,‬גם כשלא שלמו חודשיו‪ 327.‬השקפה זו של חז"ל‬
‫מנוגדת לזו של תרגום השבעים‪ ,‬למשל‪ ,‬הקובע את דינו של הנוגף אישה הרה‬
‫על פי מידת ההתפתחות של העובר‪ 328.‬ואכן הנימוקים העולים בסוגיית הבבלי‪,‬‬
‫המתלבטת במעמד העובר בהקשר אחר‪ ,‬הם ‘ירך אמו' כנגד ‘סופו לצאת'‪ ,‬ולא‬
‫גודלו וצורתו של העובר‪ 329.‬לשון אחר‪ ,‬התנאי להגדרת אנושיותו של העובר‬
‫אינו גילו או צורתו‪ ,‬כי אם ההיפרדות שלו מגוף האם לכלל הוויה נפרדת‪ ,‬בתנאי‬
‫שהגיע לשלב המינימלי של ‘יצירת הוולד'‪ ,‬שהוא לשיטת חז"ל‪ ,‬המוכרת גם‬

                               ‫מספר היובלים ומפילון‪ ,‬ארבעים ימי היריון‪330.‬‬
‫כפי שיתברר להלן‪ ,‬טומאת נפלים היא הלכה קדומה ומוסכמת‪ ,‬שלא‬
‫נפלה בה מחלוקת מעולם‪ .‬אף על פי כן נדמה שהיא עטופה עמימות מסוימת‬
‫במקורות התנאיים‪ ,‬אולי דווקא משום קדמותה‪ .‬דין זה אינו מנוסח במפורש‬
‫כשלעצמו בשום מקור בספרות התנאית‪ ,‬כי אם מובלע כהנחת יסוד בבסיסן של‬
‫כמה הלכות עתיקות‪‘ :‬האשה שהיא מקשה לילד והוציאוה מבית לבית‪ ,‬הראשון‬
‫[הבית הראשון] טמא בספק [שמא כבר נפתח הרחם והוולד המת טימא את הבית]‪,‬‬
‫והשיני וודיי' [שכן שם ילדה את הוולד המת‪ ,‬ומניחים שכבר בהגיעה היה הרחם‬
‫פתוח ולפיכך כלים שהוצאו משם קודם הלידה‪ ,‬גם הם טמאים]‪ 331.‬ממשנה זו‬
‫משתמע‪ ,‬שהוולד המת מטמא מרגע שנפתח הרחם‪ ,‬כמעט בלא הגבלה לגבי‬
‫שלב ההתהוות שלו‪ .‬גם משנת חולין ד ג (שנידונה בסעיף הקודם וצוטטה‬
‫במדרש לעיל) מלמדת ש'האשה טהורה עד שיצא הולד'‪ ,‬כלומר הוולד המת‬
‫מטמא מיד עם ראשית יציאתו לאוויר העולם‪ .‬טומאת נפלים משתמעת ממשנה‬

‫‪ 3	 27‬שלא כדעת ויינפלד‪ ,‬עובר‪ ,‬עמ' ‪ ,142‬הסבור ששיטת התנאים בנוגע לעובר מת במעי אמו‬
                                                        ‫מחייבת שגם נפל לא יהיה טמא‪.‬‬

                            ‫‪ 3	 28‬ראו ויינפלד‪ ,‬עובר‪ ,‬עמ' ‪ ,129‬והמקבילות שהביא לתפיסה זו‪.‬‬
                                                                      ‫‪ 3	 29‬בבלי‪ ,‬נזיר נא ע"א‪.‬‬

‫‪ 3	 30‬חכמים האמינו כי 'יצירת הוולד באשה ארבעים יום' (בכורות כא ע"ב)‪ ,‬והדבר עולה‬
‫ממקורות תנאיים ואמוראיים‪ ,‬הלכתיים ואגדיים כאחד‪ .‬ראו למשל משנה‪ ,‬אהלות יח ז;‬
‫נידה ג ז; בבלי‪ ,‬ברכות ס ע"א; נידה ל ע"ב; בראשית רבה לב‪ ,‬ד (עמ' ‪ ;)292‬ויקרא רבה כג‪,‬‬
‫יב (עמ' תקמו‪ ,‬תקמז)‪ .‬למראי מקום נוספים ולספרות ראו קיסטר‪ ,‬עוללות‪ ,‬עמ' ‪ 533‬הערה‬

                                                                                     ‫‪.70‬‬
                                                         ‫‪ 3	 31‬משנה‪ ,‬אהלות ז ד (עמ' ‪.)58-57‬‬

                                 ‫] ‪[ 301‬‬
   306   307   308   309   310   311   312   313   314   315   316